טית
Sources rabbiniques
Apparat critique
Notes éditoriales
טבחת ולא חמלת (איכה ב, כא), וטבחו או מכרו (שמ' כא, לז), שורך טבוח לעינך (דב' כח, לא), וטבח טבח והכן (בר' מג, טז), יובל לטבוח (יר' יא, יט). והתאר וירם הטבח 1 (שמ"א ט, כד), שר הטבחים (בר' לט, א), לרקחות ולטבחות (שמ"א ח, יג). והשם כצאן2 לטבח יובל (יש' נג, ז), בסגול הטי"ת, טבחה טבחה (מש' ט, ב). ובה"א הנקבה 3 טבחה (תה' מד, כג), ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי (שמ"א כה, יא). ומשקל אחר הכינו לבניו מטבח (יש' יד, כא), כולם ענין זביחה. ורבי יונה חלק מהם לענין בשול. וכן עשו רוב המפרשים ודמו אותם ללשון הערב שאומרים4 למבשר5 הבשר טב"ך, והחי"ת בעברי6 כ"ף בערבי. ולפי דעתי אין צורך, כי כלם יתפרשו ענין זבח.
וטבל הכהן (וי' ד, ו), וטבלתם בדם אשר בסף (שמ' יב, כב), ויטבלו את הכתנת בדם (בר' לז, לא), וטבלת פתך בחמץ (רות ב, יד), וטובל בשמן רגלו (דב' לג, כד), ויטבול אותה ביערת הדבש (שמ"א יד, כז), 7 כלם ענינם כענין רחיצה, אך יש הפרש ביניהם, כי הרוחצים8הרחיצה היא לנקות הדבר והטבילה היא 9 נגיעת הדבר 10 הנח11 מקצת הדבר או כלו. ועל דרך ההשאלה אז בשחת תטבלני (איוב ט, לא), כלומר אפילו אם התרחצתי בימי שלג אתה תרחצני בשחת, כלומר שלא אנצל מן השחת. סרוחי טבולים בראשיהם (יח' כג, טו), אומר על המצפנ12המצנפות שעל ראשם שהם סרוחים ויתרים תלוים לאחוריה13, וטבולים. רוצה14 לומר שהמצנפות טבולים בצבע. והנפעל נטבלו בקצה המים (יהו' ג, טו)
טבעו גוים בשחת עשו (תה' ט, טז), טבעתי ביון מצולה (תה' סט, ג), ויטבע ירמיהו בטיט15(יר' לח, ו). ושלא נזכר פועלו מהדגוש טבעו בים סוף (שמ' טו, ד). ושלא נזכר פועלו מהנוסף הטבעו בבץ רגלך (יר' לח, כב), על מה אדניה הטבעו (איוב לח, ו). ענין הכל צלילה ושקיעה. טבעת עגיל וכומז (במ' לא, נ), ויסר פרעה את טבעתו (בר' מא, מב), ויצקת לו ארבע טבעות16 זהב (שמ' כה, יב). כלם ענינם ידוע, יש מהם בחותם ויש 17 בלא חותם. 18
א. בבלי, נדה ל ע"ב
ב. בוניגול"ו בלע"ז
ג. בבלי, מועד קטן טו ע"ב
ד. משנה שקלים ו, ה
ובא השמש וטהר (וי' כב, ז), וטהרה ממקר דמיה (וי' יב, ז), הלא ארחץ בהם וטהרתי (מל"ב ה, יב), טהרתי מחטאתי (מש' כ, ט), וישב בשרך לך וטהר (מל"ב ה, י), צווי במקום עתיד והוא כמו ותטהר, לא תטהרי אחרי מתי עוד25 (יר' יג, כז), פירוש לא תטהרי אחרי שנטמאת ואם תאמרי שתטהרי מתי עוד? לפני י"י תטהרו (וי' טז, ל). והתאר והאיש אשר הוא טהור (במ' ט, יג). 26 מן27 הבהמה הטהורה (בר' ז, ב), על המנורה28 הטהורה (וי' כד, ד), על השלחן הטהור29 (וי' כד, ו), פירוש שהיו זהב טהור. והשם בדמי טהרה (וי' יב, ד), הה"א אינה מפיק ואינה סימן נקבה30 הנסתרת אך הוא שם לבדו ומפני הה"א נהפך הקמץ בעי"ן הפעל כי היה ראוי בפ"א הפעל כמו עצמה, חכמה. ובא בתי"ו בלתי סמיכות ועל טַהֳרָת לכל קדש (דה"א כג, כח). והמחבר31 אל הכנוי ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו (יח' מד, כו), ופרשוהו32 רבותינו ז"ל [ג] אחרי פרישתו מן המת. אחרי הראותו33 אל הכהן לטהרתו (וי' יג, ז), פירושו אחרי טהרתו. אבל ובמלאת ימי טהרה (וי' יב, ו), הה"א במפיק והיא סימן לנקבה הנסתרת כי השם הנפרד ממנו טהר וכעצם השמים לטהר (שמ' כד, י). והפעל הכבד וטהרו הארץ (יח' לט, טז), לטהרו או לטמאו (וי' יג, נט), וכה תעשה להם לטהרם (במ' ח, ז), את ארץ לא מטהרה היא (יח' כב, כד), וישב מצרף ומטהר כסף (מלאכי ג, ג), וטהר את בני לוי וזוקק34 אתם (מלאכי ג, ג). ורוח עברה ותטהרם (איוב לז, כב), פירוש כי35 כאשר העבים מתפזרים השמים טהורים וזכים. וכן זהב טהור, אחרי הצרפו וישאר מזקק ונקי מכל סיג הוא טהור. ובדברי רבותינו ז"ל [ד] זהב טהור שהיו מכניסין אותו לאור ולא היה חסר כלום. וההתפעל אשר לא הטהרנו ממנו (יהו' כב, יז), ויטהרו הלוים36 (נחמ' יב, ל), והטהרו והחליפו שמלותיכם (בר' לה, ב), את האיש המטהר (וי' יד, יא), המתקדשים והמטהרים 37 (יש' סו, יז), בכלם תי"ו התפעל נופלת להקל. והשם בתוספת מ"ם השבת מטהרו (תה' פט, מה), הטי"ת מטהרו38בקמץ חטף לתפארת 39 כדגש מקדש י"י (שמ' טו, טז), ורבים כמוהם. והראוי בלא דגש מטהר בפלס מדבר, משמר. ופירוש השבתו40 מטהרו כלומר השבת זכותו ונקיותו וזהר מלכותו וכסאו לארץ מגרת.
25. עוד] עד BL
26. חסר] ובסמוך וטהר ידים (איוב יז, י), הטי"ת והה"א נקראים בקמץ חטף. BL
27. מן] מכל BL
28. המנורה] המנרה BL
29. הטהור] הטהר BL
30. נקבה] הנקבה BL
31. והמחבר] והמחובר BL
32. ופרשוהו] ופירשו BL
33. הראותו] הראתו BL
34. וזוקק] וזקק BL
35. נוסף כי] BL
36. הלוים] הכהנים BL
37. חסר] אל הגנות BL
38. נוסף מטהרו] BL
39. – חסר מחמת הדומות ] וכן דגש הטי"ת לתפארת BL
40. השבתו] השבת BL
מה טבו אהליך יעקב (במ' כד, ה), מה טובו דודיך 41 (שה"ש ד, י). והפעל הכבד הטיבות כי היה עם לבבך (דה"ב ו, ח). והתאר טוב לפני האלהים (קה' ז, כו), וירא אלהים את האור כי טוב (בר' א, ד), טובם כחדק (מי' ז, ד), הטובה היא אם רעה (במ' יג, יט), צדיקים וטובים ממנו (מל"א ב, לב). ונשבע לחם ונהיה טובים (יר' מד, יז), כלומר עשירים ומלאים. כי טובות הנה (בר' ו, ב), יפות. שבע פרות הטובות (בר' מא, כו), שמנות ויפות. וכן בחור וטוב (שמ"א ט, ב), ואין איש מבני ישראל טוב ממנו (שמ"א ט, ב), פירוש יפה מראה. וכן תרגם יונתן שפיר. והשם על כל הטובה אשר עשה י"י לישראל (שמ' יח, יט), טובתי בל עליך (תה' טז, ב), ומבלי42 הה"א43 והיה הטוב ההוא (במ' י, לב). ובהסמכו ישוב החלם שרק, ורב44 טוב לבית ישראל (יש' סג, ז), טוב הארץ תאכלו (יש' א, יט), אני אעביר כל טובי על פניך (שמ' לג, יט), זכר רב טובך יביעו (תה' קמה, ז). ויש לומר כי טוב בחולם שם תאר 45 בשרק שם דבר ובין בסמוך בין46 במוכרת אחד הם. 47
טוו את העזים (שמ' לה, כו). והשם ויביאו מטוה והשם ויביאו מטוה (שמ' לה, כה), ידוע. ופירוש טוו את העזים את שער העזים.
כי טח מראות עיניהם (יש' מד, יח), פתח. וטח את הבית (וי' יד, מב), קמץ, והנם טחים אותו תפל (יח' יג, י), אמור אל טחי תפל ויפל (יח' יג, יא). והשם איה הטיח אשר טחתם (יח' יג, יב). והמקור מהנפעל ואחרי הטוח (וי' יד, מג). 48 וענין הטיח הוא שטחין כתלי הבית בסיד או בחמר בין אבן לאבן מבחוץ49 כל הכותל. הן אמת חפצת בטוחות (תה' נא, ח), מי שת בטוחות חכמה (איוב לח, לו), פירוש כליות. ואמרו כי נקראו50 כן לפי שהן טוחות ומכוסות בחלב.
כנשר יטוש עלי אוכל56 (איוב ט, כו), פירושו יחוש. תרגום כנשר חש לאכול כנשרא דטאיס למיכל.
56. אוכל] אכל BL
ה. מדרש איכה רבתי ה, יג
וטחנו ברחים (במ' יא, ח), ויהי טוחן בבית האסורים (שופ' טז, כא), ויטחן עד אשר דק (שמ' לב, כ), כלומר שף אותו בפצירה פים ברחים64וזו היא טחינתו. קחי רחים וטחני קמח (יש' מז, ב), על שם סופו, כמו וגם65 אפיתי על גחליו לחם (יש' מד, יט), והדומים להם כמו שכתבנו. ובטלו הטוחנות (קה' יב, ג), והשם66 השנים הגסות שהם טוחנות המאכל. ואכות67 אUתו טחון (דב' ט, כא), מקור, וכן בחורים טחון נשאו (איכה ה, יג), בפלס עמוד פתח האהל (שופ' ד, כ), כלומר לטחון נשאו. או יהיה טחון שם. ובהגדה אומר68 [ה] כי טחון שם הרחים. וכן אמרו אין רחים בבבל והיו הכשדים עומסים69 על בחורי ישראל הרחים להוליכם לבבל, ודעת אנקלוס כי ואכות אותו טחון שם לפצירה פים, שתרג ו70ם ושפית יתיה בשופינא, ותהיה בי"ת השמוש חסרה והוא כמו ואכת אותו בטחון. ומשקל אחר בשפל קול הטחנה (קה' יב, ד), פירוש קול טחנת השנים. ומזה הענין תטחן לאחר אשתי (איוב לא, י), כלומר תעבד אחרים. או הוא על דרך כבוד כנוי למשגל, והראיה מה שאמר אחריו ועליה יכרעון אחרים71. ופני עניים תטחנו (יש' ג, טו), פירושו72תכו ותכתתו, כי הטחנה היא כתיתת הרחים זו בזו.
ו. בבלי, שבת נז ע"א
ז. בבלי, שבת נז ע"א
ח. בבלי, מנחות לד ע"ב
ט. בבלי, מנחות לז ע"א
והיו לטוטפות בין עיניכם (דב' יא, יח), פירוש לשון טוטפת73 היא74 כמו ציץ שקושרין על המצח כמו שאמרו רבותינו ז"ל [ו] לא בטטפת ולא בסנביטין. ואמרו [ז] 75 טוטפת? אמר רבי אבהו המקפת מאזן לאזן. ויש שהוא נקשר על הזרוע כמו שאמר התרגום ואצעדה אשר על זרועו וטוטפת76 דעל דרעיה77. וזה טוטפת הכתוב בתורה ידוע. שהוא הנקראים78 בדברי רבותינו ז"ל תפלין ואמרו שהם ארבעה79 בתים תפלין של הראש, וסמכו בזה אחר הקבלה על לשון טטפת כמו שאמרו [ח] טט בגדפי80 שתים פת באפריקי שתים. ופרשו בין עיניך [ט] בגבה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס 81 כנגד בין העינים. וכן פרשו82 לא תשימו קרחה בין עיניכם (דב' יד, א).
הצילני מטיט (תה' סט, טו), רפש וטיט (יש' נז, כ), ידוע. ומזה ומכביד עליו עבטיט (חב' ב, ו). והיא מלה אחת מורכבת מן עב ומן טיט, רוצה לומר רבוי הטיט.
י. בבלי, כתובות כח ע"א
ויי הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א, ד), ויטילו את הכלים אשר באניה אל הים (יונה א, ה), שאוני והטילוני אל הים (יונה א, יב), והטלתי אתכם מעל הארץ (יר' טז, יג), ויטל שאול את החנית עליו 83 (שמ"א כ, לג). ושלא נזכר פועלו84 מדוע הוטלו (יר' כב, כח), הגם אל מראיו יטל (איוב מא, א), בחיק יוטל את הגורל (מש' טז, לג), ענין הסעה והשלכה. והביא רבי יהודה85 בזה השרש הן איים כדק יטול (יש' מ, טו), מבנין נפעל. ויתכן שהוא משרש נטל. ומזה הענין בהכפל הפ"א והלמ"ד הנה י"י מטלטלך טלטלה גבר (יש' כב, יז), ענין הנסיעה והינוע86. ורבותינו ז"ל הרגילו הרבה בלשון טלטול ואמרו על זה הפסוק [י], טלטולא דגברא קשי87 מדאיתתא, לפי שהאשה תמצא יותר מרחמים מן האיש לחלשתה. ואף על פי שעל דרך הדקדוק היה לו לומר טלטלת, הלא הראיתיך כמוהו בחלק הדקדוק כמו עריה בשת (מי' א, יא), וענוה צדק (תה' מה, ה), וזולתם. ואדני אבי ז"ל פרש גבר תאר לטלטלה כאלו אמר טלטול גדול וה"א טלטלה אינה לנקבה אך היא נוספת. ולפי דעתי כי מלת גבר היא קריאה כלומר אתה הגבר הנה י"י מטלטלך טלטלה. ועטך עטה (יש' כב, יז), וקראו גבר לפי שהיה מתגאה ומתגבר כמו שאמר חצבי מרום קברו וגו' (יש' כב, טז).
יא. בבלי, ברכות טז ע"א
תהי טירתם נשמה (תה' סט, כו), בחצריהם ובטירותם (בר' כה, טז), פירוש ארמון ונקרא הארמון כן לפי שכתלי הארמון עשוים טירות טירות שוה בשוה באבני גזית, כי הטור הוא הנקרא בדברי רבותינו ז"ל נדבך [יא] והאומנין 88 בראש הנדבך, וכן טורי גזית (מל"א ו, לו), וטור כרותות ארזים (מל"א ז, יב), הם89 נדבכים90 ויונתן תרגם סדרין. וכן תרגם91 יונתן ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב (יח' מו, כג) מלרע לנדבכיא. לפיכך נקרא הארמון טירה. אבל טירת כסף (שה"ש ח, ט) אין פרושו ארמון לפי דעתי אבל פרושו כותל כמו שאמר לוח ארז (שה"ש ח, ט). ורבי יונה פרשו בענין ארמון והבדיל טור וטיר בענין ובשרש. ולפי דעתי כי הכל92 ענין אחד ושרש אחד.
יב. בבלי, סוכה כח ע"ב
הוא יבננו ויטללנו (נחמ' ג, טו), פירוש יסכהו, כלומר ישים עליו תקרה. וכן אמרו רבותינו ז"ל [יב] לסכה93 מטללתא. וכן תרגם94 בסכות במטליא. והדגש לחסרון למד הכפל ומשפטו במטלליא.95 ותרגום בצל קורתי (בר' יט, ח) בטלל שירותי. וענין אחר כי טל אורות טלך (יש' כו, יט), נמלא טל (שה"ש ה, ב), אם השמים96 יתנו טלם (זכ' ח, יב), הדגש לחסרון הכפל. ולשון רבים או97טלים או טללים על משקל צללים.
יג. בבלי, שבת קיד ע"א
יד. בבלי, נדה נו ע"א
טו. בבלי, יומא כב ע"ב
נקוד וטלוא 98 (בר' ל, לג), העקדים והטלאים (בר' ל, לה), הנקדות והטלאות (בר' ל, לה). 99הוא רשום100 הכתמים הקטנים נקדות נקדות וטלוא הוא שכתמיו רחבים. וכן ונעלות בלות ומטלאות (יהו' ט, ה), שהם101 מתכנות102 בחתיכות עור עליהם103 במקום בליתן. וכן אמרו רבותינו ז"ל לחתכת104 עור [יג] בטלאי על גבי טלאי. וכן לחתיכת בגד מטלית [יד]. וכן ידמו כתמי הגוונים105 חתיכות חתיכות, ותעשי לך במות מטלאות106 (יח' טז, טז), כלומר בגדים מגוונים רבים107. ויתכן להיות מן השרש הזה108 זאב וטלה (יש' סה, כה), טלה חלב אחד (שמ"א ז, ט), ואף על פי שכתוב בה"א לפי שמצאנו קבוצו באל"ף ובזרועו109 יקבץ טלאים (יש' מ, יא). ואף על פי שהיה מן הדין להיות למ"ד טלאים בצרי כמו שאר בעלי האל"ף כמו מן צמא צמאים, טמא טמאים, יבא110 בקמץ כמו תהגו אך נכאים (יש' טז, ז) מן נכה רגלים (שמ"ב ד, ד). ואם נאמר111 כי שרשו טלה בה"א ואל"ף טלאים מומרת ביו"ד כאל"ף ועמי תלואים (הו' יא, ז) הוא רחוק, לפי שהשרש הזה באל"ף נמצא במלות הרבה ובה"א לא נמצא. ועוד כי טלאים איננו מקבץ כדרך בעלי הה"א כי היה 112 לו לומר טלים כמו מן קנה קנים. ופירוש טלה חלב (שמ"א ז, ט), שהיה עדיין יונק חלב ולא אכל עשב עדיין והוא המשובח. ויפקדם בטלאים (שמ"א טו, ד), פרשו 113[טו] שהוא שם מקום. והנכון שהוא כמשמעו מן טלה, שידע מנינם על ידי שהביאו כל אחד ואחד טלה, כי זמן פסח היה. וכן תרגם יונתן באמרי פסחיא.
98. חסר] בעזים BL
99. – חסר מחמת הדומות ] הוא רושם הכתמים הגדולים כי נקד BL
100. רשום] רושם BL
101. שהם] שהן BL
102. מתכנות] מתוקנות BL
103. עליהם] עליהן BL
104. לחתכת] לחתיכת BL
105. הגוונים] הגוונין BL
106. מטלאות] טלאות BL
107. רבים] הרבה BL
108. מן השרש הזה] משרש זה BL
109. ובזרועו] בזרעו BL
110. יבא] בא BL
111. נאמר] תאמר BL
112. חסר] ראוי BL
113. חסר] רבותינו ז"ל BL
טז. בבלי, מנחות קא ע"א
יז. בבלי, יבמות יא ע"ב
יח. בבלי, סוטה ט ע"ב
כי טמא נזרו (במ' ו, יב), וטמאה שבעים בנדתה114 (וי' יב, ה), ותטמא הארץ (וי' יח, כה). והנפעל והיתה אם נטמאה (במ' ה, כז), כי בכל אלו115 נטמאו הגוים (וי' יח, כד). ויש אומרים כי מזה השרש ונטמתם בם (וי' יא, מג), והוא חסר אל"ף. והנכון אצלי שהוא משרש טמה, עם נטמינו בעיניכם (איוב יח, ג). והתאר וטמא טמא יקרא (וי' יג, מה), כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים (יש' ו, ה), טמאים הם וטמאים יהיו לכם (וי' יא, לה), ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לי"י (וי' כז, יא), פירוש בהמה טהורה בעלת מום. ולפי שהיא כטמאה אצל116 המזבח קראה טמאה. כך פרשוהו117 רבותינו ז"ל118 [טז] שבהמה טמאה ממש כבר אמר למטה מזה ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך (וי' כז, כז). והוא מדבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית. ואף על פי שאמר בפסוק שלמעלה ממנו אך בכור אשר יבכר לי"י 119 (וי' כז, כו) זה שאמר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך (וי' כז, כו) לא יתכן לענין120 בכור שהרי פטר חמור לא היה נפדה בערך כי אם בשה. ואף אם טמאה ארץ אחזתכם (יהו' כב, יט). והשם אל121 תאכלי כל טמאה (שופ' יג, ז), וטמאתו עליו (וי' כב, ג). והפעל הכבד כי טמא את דינה בתו (בר' לד, ה), ולא יטמאו את מחניכם122 (במ' ה, ג), לטהרו או לטמאו (וי' יג, נט), למען טמא את מקדשי (וי' כ, ג), הנה נפשי לא מטמאה (יח' ד, יד), וטמא את התפת 123 (מל"ב כג, י), טמא המלך (מל"ב כג, יג). והוציא רבי יונה אלה124 השנים למען125 חרבן. ואין צורך, כי מקום גלולים היה והמלך הסיר הגלגלים126 וטמא המקום, כלומר שם אותו מקום טומאה לפי שהיה מקום גלולים צוה שיהיה127 מקום טומאה להשליך שם הנבלות וכל טמאות128. ושלא נזכר פועלו מרכב129 עם התפעל אחרי אשר הטמאה (דב' כד, ד), משפטו עם תי"ו התפעל התתטמאה130. וגם זה מענין טומאה כי אחרי שהיתה אשתו ונבעלה לאחר, אף על פי שגרשה הרי היא טמאה אצלו.ואדני אבי ז"ל פירש אחרי אשר הוטמאה לשון מניעה כלומר אחר131 שנמנעה ממנו שלא יוכל לקחתה בעודה אשת האחרון. וכן יבא זה הפירוש לדעת רבותינו ז"ל [יז] שקבלו, שאפלו נתארסה לאחר אף על פי שלא נבעלה לו אסורה לבעלה הראשון דכתיב והיתה לאיש אחר כיון שהיתה בה הויה, ואם זנתה מותרת לחזור לראשון כיון שלא היתה בה הויה, אם כן הטמאה הוצרך132 לומר נמנעה. וכן פירוש ואל133 תאכלי כל טומאה (שופ' יג, ז), כלומר כל דבר שנמנע מהנזיר134. וכן אמרו 135 ז"ל [יח] מאי ואל תאכלי כל טומאה? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי 136 דברים האסורים לנזיר. ולפי שהדבר טמא137 נמנע אמר לשון טומאה על דבר הנמנע. וההתפעל ולאלה תטמאו (וי' יא, כד), לא יטמא בעל בעמיו (וי' כא, ד), משפטם עם תי"ו ההתפעל תתטמאו, יתטמא.
114. בנדתה] כנדתה BL
115. נוסף כי בכל אלו] BL
116. אצל] על BL
117. פרשוהו] פירשו BL
118. רבותינו ז"ל] רז"ל BL
119. חסר] וגו' BL
120. לענין] בענין BL
121. אל] ואל BL
122. מחניכם] מחניהם BL
123. חסר] אשר בגי בן הנם BL
124. אלה] אלו BL
125. למען] לענין BL
126. הגלגלים] הגלולים BL
127. שיהיה] שיהא BL
128. וכל טמאות] והטמאות BL
129. מרכב] מורכב BL
130. התפעל התתטמאה] ההתפעל התטמאה BL
131. אחר] אחרי BL
132. הוצרך] רצה BL
133. ואל] אל BL
134. שנמנע מהנזיר] הנמנע מן הנזיר BL
135. חסר] רבותינו BL
136. חסר] תנא BL
137. טמא] הטמא BL
יט. בבלי, יומא לט ע"א
כ. בבלי, חגיגה א ע"א
כא. בבלי, שבת עג ע"ב
כב. בבלי, סוכה כט ע"ב
נטמינו בעיניכם (איוב יח, ג), ונטמתם בם (וי' יא, מג), ענין סתימת הלב ואין דעת, כמו שאמר מדוע נחשבנו כבהמה. וכן ענין ונטמתם בם כי אכילת סותמת ממנו הבינה138ובדברי רבותינו ז"ל נכפלו הפ"א והעי"ן בזה הלשון ב139אמרם [יט], מטמטם את הלב. וקראו גם כן טומטום [כ], לפי140 שהוא סתום שלא נראה לו זכרות. וכן זכרוהו כפול העי"ן לבדה כ141אמרם [כא], היתה לו גומה142 וטממה. בבית חייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש. ומלה אחת זכרו בלא הכפל [כב], על ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון, כלומר למקום שיהיו סתומין מהם שלא ישיגו143 להם עוד. ויש מפרשים מזה כי איש טמא שפתים (יש' ו, ח), כלומר סתום שפתים שלא אוכל לדבר.
טמן עצל ידו בצלחת (מש' יט, כד), טמנו פח לי (תה' קמב, ד), וטמנתם במלט (יר' מג, ט), אשר144טמנתיו שם145 (יר' יג, ז), 146 ויטמנהו בחול (שמ' ב, יב), ויטמון אותם יעקב תחת האלה (בר' לה, ד), טמון בארץ חבלו (איוב יח, י), לטמון בחבי עוני (איוב לא, לג). והנפעל והטמן בעפר (יש' ב, י). והפעל הכבד וילכו ויטמינו (מל"ב ז, ח). והשם נתן לכם מטמון (בר' מג, כג), כי יש לנו מטומנים בשדה (יר' מא, ח). ובשורק ומטמוני147 מסתרים (יש' מה, ג). פניהם חבוש בטמון (איוב מ, יג), תארלמקום שיטמינום בו. וכלם ענין הסתר והעלמה.
ולקח הכהן הטנא מידך (דב' כו, ד), בשש נקודות. ברוך טנאך (דב' כח, ה), ענינו148 סל כתרגומו.
148. ענינו] ענין BL
כג. בבלי, ברכות כד ע"ב
כד. משנה ברכות ה, ג
כה. בבלי, ברכות יד ע"א
ולא טעם כל העם לחם (שמ"א יד, כה), טעם טעמתי בקצה המטה (שמ"א יד, מה), אטעום לחם או כל מאומה (שמ"ב ד, לה), אל יטעמו מאומה (יונה ג, ז). והשם אם יש טעם בריר חלמות (איוב ו, ו), וטעמו כצפיחית בדבש (שמ' טז, לא), והיה טעמו כטעם לשד השמן (במ' יא, ח). ובתוספת מ"ם ועשה לי מטעמים (בר' כז, ד), ובקבוץ הנקבות ואל153 תתאו למטעמותיו (מש' כג, ג). כלם ענין טעימה שיטעום אדם בפיו ואינו אוכל ממנו ומעביר על גרונו כי אם מעט. וכן אמרו רבותינו ז"ל [כה] מטעמת אינה צריכה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. הנה כי הטעימה בפה או בלשון לבד154 שיקח אדם בקצה לשונו ויטעום כדרך הטועמים. ורבי יונה חלק מהם בענין אכילה, ומהם בענין טומאה טעימה. והנכון כי כלם ענין טעימה ופירוש ולא טעם כל העם לחם אפלו טעם אין155 צריך לומר שלא אכל ולפי שהחך טועם מיני המאכלים כמו שאמר וחך אוכל יטעם לו (איוב יב, יא), אמר ועשה לי מטעמים (בר' כז, ד), כלומר תבשיל שיטעום החך בו156מטעמי מיני התבלין הטובים. וענין אחר מטעם המלך 157 (יונה ג, ז), משיבי טעם (מש' כו, טז), וטעם זקנים יקח (איוב יב, כ), ברוכה את וברוך טעמך158 (שמ"א כה, לג), 159 בשנותו את טעמו (תה' לד, א). טעמו וראו כי טוב י"י (תה' לד, ט), טעמה כי טוב סחרה (מש' לא, יח). ענין הכל העצה והראיה בעין160 הלב ותכן הדבר.
כו. בבלי, בבא בתרא ס ע"א
טענו את בעירכם (בר' מה, יז), פירושו עמסו וכן תרגם 161 תחת משאו (שמ' כג, ה) תחות טעוניה ובדברי רבותינו ז"ל [כו], כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אתכם162. וזולת זה הרבה. או יהיה פירושו טענו ענין דקירה שדוקרין הבהמות בדרבן שלהם ללכת מהרה, כן פרשו אדני אבי ז"ל ודמהו אל לשון163 הערב שאומר אטעון אל חמאר כלומר דקור החמור בדרבן למהרו. וכן מטועני חרב (יש' יד, יט), מדקרי חרב.
כז. בבלי, יומא מח ע"א
לחם לפי הטף (בר' מז, יב), וכל הטף בנשים (במ' לא, יח), ואת כל טפם (בר' לד, כט), ענינם הקטנים. והפעל ממנו הלוך וטפוף תלכנה (יש' ג, טז), כלומר שהיו הולכות בדרכים ובשוקים מספקות ומרקדות בחצפה כמו הקטנים שאין להם בשת ודעת וילכו בפסוק164 וברקוד בפני165 הכל ולא יתבישו. או יהיה פירושו וטפוף מן תוף בתי"ו כלומר ילכו בשוקים מתופפות בידיהם166 ומעכסות ברגליהם167. ויהיה טפף ותפף בענין אחד כמו טעה ותעה. ועוד פרשו בו מלשון רבותינו ז"ל [כז], לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, כלומר מלאות שבשב בשוה בלא תוספת ולא גרעו168. וכן אמרו אלף טפף גנאות. פירושו אלף גנות. טפופות שבנויות בנין שוה שאין בו תוספת ולא גרעון169וכן פירוש הלוך וטפוף היו מרקדות בהליכתן בגאוה לעשות פסיעות שוות.
כח. משנה בבא בתרא א, א
כט. בבלי, מגילה כו ע"ב
ל. גוואנט"י בלע"ז
מסגרת טפח (שמ' כה, כה), שש אמה170 באמה וטפח (יח' מ, ה). ומשקל אחר ועביו טפח (דה"ב ד, ה), בסגול. והקבוץ מצאנו במקרא בלשון נקבות הנה טפחות 171 ימי (תה' לט, ו). ורבותינו ז"ל [כח] נשתמשו בלשון172 זכרים טפחים טפחים. ענין טפח כענין זרת אבל אין מדת הטפח כמדת הזרת 173 באצבעות היד מפוזרות ומדת הטפח בארבע אצבעות דבוקות זו בזו. והזרת הוא שלשה טפחים כמו שכתבנו. ופירוש הנה טפחות נתת ימי (תה' לט, ו) כמו שמדת הטפח קטנה כן מדת ימי קטנה174, לפי שאמר הודיעני י"י קצי מדת175 ימי מה היא (תה' לט, ה), אמר הנה טפחות נתת ימי (תה' לט, ו) כלומר אפלו אחיה כל מה שיוכל אדם לחיות טפחות הם 176 וחלדי כאין נגדך כמו שאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תה' צ, ד). וממסד עד הטפחות (מל"א ז, ט), פירושו מן היסוד ועד הכותל למ"ד177 שהיה כנוי178 במדת הטפח ויונתן תרגם ומשכללן בפושכיא. והפעל הכבד ממנו179 180, אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב), אמר טפחתי בענין גדול הנערים כי כן עושין לתינוק שמטפחין אותו ומישרין אבריו בכל עת כשמחתלין אותו. וכן השם ממנו עוללי טפוחים (איכה ב, כ), כלומר עוללים שיטפחו אותם 181 ויתעסקו בגדולם יאכלום182 אחר כן. הבי המטפחת אשר עליך (רות ג, טו), פיושו צעיף. וכן והמטפחות והחריטים (יש' ג, כב), פרושו צעיפים. וכן בדברי רבותינו ז"ל [כט] מטפחות ספרים שבלו עושין אותן183 תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן. ויש מפרשים המטפחות מהענין הראשון והם בתי הידים גנטץ בלעז.184
170. אמה] אמות BL
171. חסר] נתת BL
172. בלשון] בזה הלשון BL
173. – חסר מחמת הדומות ] כי מדת הזרת BL
174. נוסף קטנה] BL
175. מדת] ומדת BL
176. חסר] ימי BL
177. למ"ד] למעלה BL
178. כנוי] בנוי BL
179. נוסף ממנו] BL
180. חסר] וימיני טפחה שמים (יש' מח, יג), ובקצת ספרים מדוייקים טפחה בקמץ חטף BL
181. חסר] בעודם קטנים BL
182. יאכלום] ואכלום BL
183. אותן] מהן BL
184. גנטץ בלעז.] גונט"ץ [ל]. BL
לא. בבלי, ברכות יג ע"א
טפלו עלי שקר זדים (תה' קיט, סט), ותטפל על עוני (איוב יד, יז), ואולם אתם טופלי שקר (איוב יג, ד), ענין הסמיכה והדבוק. וכן בדברי רבותינו ז"ל אמרו [לא] שיהא ישראל עקר ויעקב טפל לו, כלומר דבק לו ומחובר אליו. ופירוש טפלו עלי חברו עלי מה שלא עשיתי. וכן ותטפול על עוני (איוב יד, יז) תחבר על המעט שעויתי עונות אחרים או עונות הרבה185 שעשית186 בעוד שאיני ראוי לגמול, כמו
לב. אושטינט"ו בלע"ז
לג. בבלי, בבא מציעא קיב ע"ב
לחי חמור טריה (שופ' טו, טו), ומכה טריה (יש' א, ו), פירושו לחה. וכן הוא בלשון ערבי אבל בעל המסורת אמר 193 ואינון בתרי לישני.
193. חסר] ב' BL
היו עלי לטורח (יש' א, יד), טרחכם ומשאכם (דב' א, יב), ענין הכובד והעמל. ורבותינו ז"ל הרגילו הרבה בזה הלשון. והפעל הכבד מזה אף ברי יטריח עב (איוב לז, יא), פירושו אף ברויה יטריח העב כלומר להביא רויה לעולם יטריח העב ויכבידו מרוב המטר. ויהיה רי מן רוה כמו מן194 תחת יופי (יש' ג, כד) מן רוה195 וכי196 מן ונשאו אליך בניהם קינה (יח' כז, לב).
197 כלה לדבר (בר' כד, טו), בשש נקדות, מטרם שום אבן (חגי ב, טו), בטרם יבא החרסה (שופ' יד, יח), בטרם חיל198 ילדה (יש' סו, ז), ענין המלה הזאת קדם. ופירוש ושמואל טרם ידע את י"י וטרם יגלה אליו דבר י"י (שמ"א ג, ז), קודם שידע שמואל את י"י וקודם שיגלה אליו דבר י"י היה זה שקרא אליו י"י שמואל ולפיכך לא הבין כי י"י קרא199 אליו. וכן נר200 אלהים טרם יבכה201 (שמ"א ג, ג), פירשו קודם שיבכה202 הנר שהיה דולק בהיכל י"י, ושמואל היה שוכב במקומו203 קרא י"י אל שמואל. ווא"ו204 ויקרא נוספת כמו205 וישא אברהם את עיניו (בר' כב, ד), הטרם תדע כי אבדה מצרים (שמ' י, ז), 206. כי טרם תיראון מפני י"י אלהים (שמ' ט, ל), פירושו אמר משה לפרעה ידעתי כי אתה ועבדיך טרם שאתפלל בעדכם תיראון מפני י"י אלהים. אבל אחר שאתפלל ויחדלו הקולות והמטר תוסיפו לחטוא. ורבי יונה הוציא כל אלה לענין אחר ואין צרך רק כלם פרושם קודם.
לד. בבלי, חולין ק ע"ב
לה. בבלי, מנחות מה ע"א
לו. בבלי, חולין מב ע"א
וטרף זרוע אף קדקוד (דב' לג, כ), חציו קמץ וחציו פתח. כי הוא טרף וירפאנו (הו' ו, א) כלו קמוץ. וכבר כתבנו הדומים לו בחלק הדקדוק במלת פעל. פן יטרוף כאריה נפשי (תה' ז, ג), ויטרף לעד אפו (עמ' א, יא), בנימין זאב יטרף (בר' מט, כז), 207 לטרף טרף (יח' יט, ג). והנפעל כל היוצא מהנה יטרף (יר' ה, ו), אם טרוף יטרף (שמ' כב, יב). ושלא נזכר פועלו מהדגוש טרֹף טרף יוסף (בר' לז, לג). והתאר לנקבה הטרפה לא ישלם (שמ' כב, יב), כל208נבלה וטרפה לא יאכלו209 לטמאה 210 (וי' כב, ח), על הטמאה בא להזהיר לכהן לפיכך אמר לטמאה בה, כי על אכילת נבלה וטרפה גם ישראל מוזהרים. ואמר לא יאכל להזהיר על נבלת עוף טהור211 שאינה מטמאה אלא באכילה [לד], כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים (יח' מד, לא), ה 212צרך להזהיר הכהנים לפי שהותר להם בשר מליקה הייתי אומר יותרו להם שאר נבלות, לפיכך אמר לא יאכלו הכהנים [לה]. והשם עד יאכל טרף (במ' כג, כד), בשש נקדות, מטרף בני עלית (בר' מט, ט), מהררי טרף (תה' עו, ה), פירושו ההרים ששם החיות הטורפות. והנה עלה זית טרף בפיה (בר' ח, יא), שם תאר מפני שהוא קמוץ והוא תאר לעלה כלומר עלה זית היה טרוף בפי היונה. וכן דעת אנקלוס שהוא תאר שתרגם תביר. ענין הטרף הוא ענין הלקיטה213 בחטיפה, וההכאה בכריתה. וקראו רבותינו ז"ל [לו], לנקובת הריאה וכיוצא בה טרפה אף על פי שאינה נטרפת ביד חיה ואף על פי שאין 214 בה כריתה לפי שסרכת הריאה מפני נקב הריאה וכריתתה היא שאין סרכא215 בלא נקב. ולפי שפרנסת החיות על ידי טרף אמר גם לפרנסת אדם216 טרף שגם היא על ידי לקיחה217 זה מזה ואף על פי שאיננה218 כטרף219 החיות, ויהי טרף בבתי (מל' ג, י) 220, ותתן טרף לביתה (מש' לא, טו). הטריפני לחם חקי (מש' ל, ח), כלומר פרנסני. וענין אחר כל טרפי צמחה תיבש (יח' יז, ט), פירושו עלים. וכן תרגם עלה זית, טרף זיתא (בר' ח, יא). ויתפרו עלה תאנה (בר' ג, ז) וחייטו221 טרפי תינין222.
לז. סקוב"ר בלע"ז
לח. בבלי, ראש השנה כו ע"ב
וטאטאתיה במטאטא השמד (יש' יד, כג). אם יהיה שרש המלה טוא נכפל בו הפ"א והלמ"ד ומשקלו ופלפלתיה במפלפל, או יהיה223 האל"ף האחרונה במקום ה"א למ"ד הפעל ויהיה שרש המלה טאה ונכפלה בו פ"א הפעל לבד ומשקלו ופעפלתיה במעפל224 במפעפל, או תהיה המלה בת ארבע אותיות מבעלי225 הכפל. ופירוש המלה אסירנה ממקומה ואנקנה אשקובר בלעז226. ובדברי רבותינו ז"ל [לח] לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה שמעוה לאמתיה דרבי דקא אמרה לההיא גברא227 איתתא שקולי טאטיתא וטאטי ביתא.
Citer cette page
« ספר השרשים | טית », dans Racines. Édition bilingue, hébreu-latin, du sefer ha-shorashim de David Qimḥi, IRHT CNRS , 2021 , #tet_he.xml (en ligne : </sefer_ha_shorashim.xml/tet_he.xml/טית>, consulté le 08-01-2025)
