Marginalia
Gustavit. Et non gustavit totus populus panem, gustum gustavi in summitate1 virge gustabo panem, Samuelis, non gustabunt nihil, Ione. Et nomen si est gustus in albo vituli ovi, Iob, et gustus eius sicut rei frixe cum melle, Nomina, et fuit gustus eius, In deserto. Et cum addictione de mem, et fac mihi sapores, In principio. Et cum collectione mulierum et non desiderabis sapores eius omnia ipsa modus gustus, quos gustabit homo in ore suo, et non ipse commedens de ipso et faciens transire ad guctur suum si non parum. Et sic dixerunt sapientes gustatio non ipsa eget benedictione, et stans in ieiunio gustans et non in hoc nihil, ecce quod gustatio in ore vel in lingua solum quod capiet homo in summitate lingue sue, et gustabit sicut via gustantium. Et rabi Iona divisit de ipsis in modo comestionis, et de ipsis in modo gustationis. Et rectum quod omnia ipsa modus gustationis et expo. et non gustavit totus populus panem etiam non gustavit non necesse dicere quod non commedit. Et quia palatum gustans speties escarum sicut quod dixit et palatum comedens gustabit ipsi, Iob, et dixit et fac mihi sapores, ut dicere elixatum quod gustabit palatum sapores speties rerum aromaticarum bonarum. Et modus alius de precepto regis, Ione, reddentes2 rationem, Proverbiorum, et rationem senum capiet, Iob, benedicta tu et benedicta ratio tua, ad David in mutare ipsum signum suum, gustate et videte, Psalmiste, gustavit quod bona negotiatio, Proverbiorum, modus omnium consimilium et signum in oculo cordis et compositio rei.
ולא טעם כל העם לחם (שמ"א יד, כה), טעם טעמתי בקצה המטה (שמ"א יד, מה), אטעום לחם או כל מאומה (שמ"ב ד, לה), אל יטעמו מאומה (יונה ג, ז). והשם אם יש טעם בריר חלמות (איוב ו, ו), וטעמו כצפיחית בדבש (שמ' טז, לא), והיה טעמו כטעם לשד השמן (במ' יא, ח). ובתוספת מ"ם ועשה לי מטעמים (בר' כז, ד), ובקבוץ הנקבות ואל1 תתאו למטעמותיו (מש' כג, ג). כלם ענין טעימה שיטעום אדם בפיו ואינו אוכל ממנו ומעביר על גרונו כי אם מעט. וכן אמרו רבותינו ז"ל [א] מטעמת אינה צריכה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. הנה כי הטעימה בפה או בלשון לבד2 שיקח אדם בקצה לשונו ויטעום כדרך הטועמים. ורבי יונה חלק מהם בענין אכילה, ומהם בענין טומאה טעימה. והנכון כי כלם ענין טעימה ופירוש ולא טעם כל העם לחם אפלו טעם אין3 צריך לומר שלא אכל ולפי שהחך טועם מיני המאכלים כמו שאמר וחך אוכל יטעם לו (איוב יב, יא), אמר ועשה לי מטעמים (בר' כז, ד), כלומר תבשיל שיטעום החך בו4מטעמי מיני התבלין הטובים. וענין אחר מטעם המלך 5 (יונה ג, ז), משיבי טעם (מש' כו, טז), וטעם זקנים יקח (איוב יב, כ), ברוכה את וברוך טעמך6 (שמ"א כה, לג), 7 בשנותו את טעמו (תה' לד, א). טעמו וראו כי טוב י"י (תה' לד, ט), טעמה כי טוב סחרה (מש' לא, יח). ענין הכל העצה והראיה בעין8 הלב ותכן הדבר.
Sources rabbiniques
א. בבלי, ברכות יד ע"א