Spuit. Spuere spuit¹ in faciebus suis, In deserto, et spuet ante ipsum, Verba, notum sed de faciebus suis non prohibuerunt spiritum, Iob, usque ad sorbere me sputum meum, Iob, et quando spuet fluxum patiens in modum, Et vocavit, de radice spuit, et si sunt modus unus. Et modus alius omnis viriditas herbe, Principio, cum sex punctis omnis viriditas in arbore, Nomina. Et pondus aliud et viriditas herbe. Et adiectivum et post omne viride perquireret, Iob, vult dicere omnem herbam virentem ad hortum virentem sicut hortus viridis herba convivium viride, Proverbiorum, est adiectivum ad herbam que est esca hominis viridis, et congregatio viridia, et in geminari ayn et lamed pre multum viriditatis viride vel rufum², viridia vel rufa, Et vocavit, et expo. in pallore auri, Psalmiste, quia est aurum quod declinat parum color eius ad colorem viridem, vel pallor nomen ad colorem croceatum. Et nomen in pondere alio et convertentur omnes facies³ ad viriditatem, Ieremie, et est quod in perturbari hominem, et in venire ad ipsum tribulatio statim convertentur facies eius virides.

ירק ירק בפניה ^{(במ’ יב, יד)}, וירקה בפניו ^{(דב’ כה, ט)}, ידוע. אבל ומפני לא חשכו רוק^{1 (איוב ל, י)}, עד בלעי רקי ^{(איוב ז, יט)}, וכי ירוק² הזב בטהור^{3 (וי’ טו, ח)}, משרש רקק ואם הם ענין אחד. וענין אחר כל ירק עשב ^{(בר’ א, ל)}, בשש נקדות⁴, כל ירק בעץ ^{(שמ’ י, טו)}. ומשקל אחר וירק דשא ^{(יש’ לז, כז)}. והתאר ואחר כל ירוק ידרוש ^{(איוב לט, ח)}, רוצה לומר כל עשב ירוק⁵. לגן ירק ^{(מל"א כא, ב)}, כגן הירק ^{(דב’ יא, י)}, ארחת ירק ^{(מש’ טו, יז)}, הוא תאר לעשב שהוא מאכל אדם. וכן פירשו⁶ רבותינו ז"ל ⁷ למאכל⁸ אדם ירק, והקבוץ ירקות. ובהכפל העי"ן והלמ"ד לרוב הירק⁹ ירקרק או אדמדם ^{(וי’ יג, מט)}, ירקרקות או אדמדמות^{10 (וי’ יד, לז)}. ופירוש בירקרק חרוץ ^{(תה’ סח, יד)}, כי יש זהב שנוטה מעט גוונו לגוון הירק. ¹¹ ושם במשקל אחר ונהפכו כל פנים לירקון ^{(יר’ ל, ו)}. והוא ¹²בהבהל האדם ובבא אליו הצרה פתאום ישובו פניו ירוקות.