Hereditavit. Et hereditabit Israel hereditates se, Ieremie, et hereditabimus ipsam, In deserto, et hereditabitis ipsam, Verba, et hereditabunt ipsam electi mei, Isaie, ad incisionem pael cum sere et sic et hereditabunt ipsam pellicanus et ericius, Isaie, quod gentes quas tu hereditans ipsas, Verba, in quo sciam quod hereditabo ipsam, quia non hereditabit filius ancille istius ipse hereditabit te, Principio, ipsum¹ hereditabis, Iudicum, et hereditabunt ipsam, Iosue, et filii Esau hereditabunt ipsos, Verba, ut dicere cęperunt hereditatem eorum, et non necesse ad educere ipsum de modo hereditatis sicut scripsit rabi Iona quod expo. sua in modo missionis et sic terra relicta est multa valde ad hereditare ipsam, Iosue. Et imperativum perfectum occidentem et meridiem² heredita, Verba. Et cum defectu iot incipe heredita, Verba, et cum sere ascende heredita, Verba, surge heredita vineam Nabot, venite et hereditate terram, Verba, si ad hereditare nos vocastis³ nos, Iudicum, et iot stans cum gaia in parte librorum, et expositio sua vocastis nos ad hereditare bona nostra, et si non propter quid vocastis nos. Et adiectivum et erit Edom⁴ hereditans, et erit hereditans Seyr inimicos tuos expo. erit hereditata Seyr ab inimicis suis. Et nomen quia hereditas ad Esau, Verba, dedisti hereditatem timentibus nomen tuum, Psalmiste, expo. dedisti mihi quod habitem in tabernaculis tuis quod est hereditas timentium nomen tuum. Et verbum grave et hereditare facies filios tuos, Verba, quod faciet hereditare te chemos deus tuus, Iudicum, et hereditare facies me peccata pueritiarum mearum, Iob, et semen suum hereditabit ipsam, In deserto, expo. et ad semen suum hereditare faciet ipsam. Et nomen ad hereditatem ericii hereditates eorum, Abdie, cogitationes cordis mei, Iob, cogitationes⁵ cordis mei ut dicere quod quod hereditare facit cor et hereditare facit ac si cogitationes et cogitationes cordis, hereditas in esse ipsas paratas homini et presto, et cum he mulieris hereditas congregationis Iacob, Verba, nobis data fuit terra ad hereditatem, omnia ipsa modus unus, modus hereditatis est de ipsis hereditas de patre⁶, et est de ipsis captio rei de manu alterius. Et vult dicere quod capiens hereditatem suam et quod quod in fortitudine sua, sicut quod filius capiens bona patris sui. Et in modo expulsionis et missionis, Dominus deus tuus expellens ipsos de faciebus tuis, Verba, et quem eiciet Dominus deus noster⁷ a faciebus nostris, Iudicum, ecce Dominus expellet ipsam et percutiet in mari exercitum suum, Zacarie, percutiam ipsum cum peste et expellam ipsum, In deserto, et si non expelletis habitantes terram, In deserto, et expelletis civitatem, Iosue⁸, expo. habitantes civitatem de ventre suo expellet ipsum deus, Iob⁹, et de levi in isto modo, ad expellere ipsos de facie tua, Verba, et conclusio omne quod est ligatum cum mem est lingua expulsionis et emissionis. Et aptabitur ad exponere ad hereditare ipsos de ante te lingua hereditatis et erit de ante te affixum cum quando destruet non cum ad hereditare, et erit si sic omne edificium leve in modo hereditatis, non erit unum de ipsis in modo expulsionis et missionis. Et piel dagus in hoc hereditabit locusta, Verba, est modus alius proximus huic, Dominus pauperem facit et ditem facit, Samuelis, expellet ipsos manus mea de modo expulsionis. Et niphal ne forte pauper fias, Principio, et ne forte pauper fiam^(a) et furabor, Proverbiorum, modus paupertatis et miserie et de modo isto caldeizat Ionatan si ad hereditare nos vocastis nos, Iudicum, si ad pauperes facere nos vocastis, et de ista proprietate nomen non ipsum de modis istis, mustum et oleum, Ioelis, quando invenietur mustum in racemo, Isaie, in statera infans de suxit si non quod infans adiectivum, et hoc nomen et est vinum novum.

וירש ישראל את יורשיו^{1 (יר’ מט, ב)}, וירשנו אתה ^{(במ’ יג, ל)}. וירשתם אותה² וישבתם בה ^{(דב’ יא, לא)}, ³כי הגוים אשר אתה יורש אותם ^{(דב’ יח, יד)}, ⁴ כי לא יירש בן האמה הזאת ^{(בר’ כא, י)}, ⁵ הוא יירשך ^{(בר’ טו, ד)}, ⁶ אותו תירש ^{(שופ’ יא, כד)}, וירשו אותה ^{7 (יהו’ יט, מז)}, ובני עשו יירשום ^{(דב’ ב, יב)}, כלומר לקחו ירושתם. ואין צריך⁸ להוציאו⁹ מענין ירושה כאשר כתב רבי יונה שפרשו¹⁰ בענין השלוח. וכן הארץ¹¹ נשארה הרבה מאד לרשתה ^{(יהו’ יג, א)}. והצווי¹² השלם ים ודרום ירשה ^{(דב’ לג, כג)}, ובחסרון היו"ד החל רש ^{(דב’ ב, כד)}, ובצרי עלה¹³עלה רש ^{(דב’ א, כא)}, קום רש את כרם נבות ^{(מל"א כא, טו)}, באו ורשו את הארץ ^{(דב’ א, ח)}. הלירשנו קראתם לנו ^{(שופ’ יד, טו)}, ¹⁴ מעמדת בגעיא במקצת ספרים¹⁵. ופרושו¹⁶ וכי¹⁷ וקראתם לנו לירש ממונו¹⁸ ואם לא בעבור מה קראתם לנו, כי כן נראה כי לקחת ממננו¹⁹ קראתם לנו. והתאר והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו^{20 (במ’ כד, יח)}, פירושו יהיה ירושה שעיר לאויביו. והשם כי ירושה²¹ לעשו ^{(דב’ ב, ה)}, נתת ירשת יראי שמך^{22 (תה’ סא, ו)}, פירושו נתת לי שאגור באהלך שהיא²³ ירשת²⁴ יראי שמך. והפעל הכבד והורשתם לבניך^{25 (עז’ ט, יב)}, את אשר יורישך כמוש אלהיך ^{(שופ’ יא, כד)}, ותורישני עונות נעורי ^{(איוב יג, כו)}, וזרעו יורישנה^{26 (במ’ יד, כד)}, פירושו לזרעו²⁷ יורישנה. והשם למורש קפוד^{28 (יש’ יד, כג)}, את מורשיהם ^{(עו’ א, יז)}. מורשי לבבי ^{(איוב יז, יב)}, סעפי²⁹ לבבי, כלומר מה שמוריש הלב ומנחיל כאלו³⁰ הסעיפים והמחשבות³¹ הלב נחלה בהיותם מובנים³² לאדם ומזומנים. ועם ה"א הנקבה מורשה קהלת יעקב ^{(דב’ לג, ד)}, ³³כלם³⁴ ענין אחד ענין ירשה³⁵, יש מהם ירשת³⁶ הבן מהאב ויש מהם לקיחת הדבר מיד אחר ורוצה³⁷ לומר שלוקח ירושתו מה³⁸ שהיה בחזקתו, כמו שהבן לוקח נכסי אביו. ובענין הגרוש והשלוח³⁹ י"י אלהיך מוריש אותם מפניך ^{(דב’ יח, יב)}, ואת ⁴⁰ אשר יוריש⁴¹ י"י אלהינו מפנינו ^{(שופ’ יא, כד)}, הנה י"י יורישנה⁴² והכה בים חילה ^{(זכ’ ט, ד)}, אכנו בדבר ואורישנו^{43 (במ’ יד, יב)}, ואם לא תורישו את יושבי⁴⁴ הארץ ^{45 (במ’ לג, נה)}, והורשתם את העיר ^{(יהו’ ח, ח)}, פירושו ⁴⁶ יושבי העיר. מבטנו יורישנו⁴⁷ אל ^{(איוב כ, טו)}. ומן הקל בזה הענין לרשת אותם מפניך ^{(דב’ יב, כט)}. והכלל כל שהוא קשור עם מ"ם הוא⁴⁸ לשון גרוש ושלוח⁴⁹. ויתכן לפרש לרשת אותם מפניך לשון ירושה ויהיה מפניך דבק⁵⁰ עם כי יכרית ^{(דב’ יב, כט)}, לא עם לרשת. ויהיה אם כן כל בנין הקל בענין ירושה לא יהיה אחד בענין⁵¹ גרוש ושלוח⁵². והפעל הדגש⁵³ בזה הענין יירש הצלצל ^{(דב’ כח, מב)}. וענין אחר קרוב לזה י"י מוריש ומעשיר ^{(שמ"א ב, ז)}, תורישמו ידי ^{(שמ’ טו, י)}, או יהיה תורישמו ידי⁵⁴ מענין גרוש⁵⁵. והנפעל פן תורש ^{(בר’ מה, יא)}, ופן אורש וגנבתי ^{(מש’ ל, ט)}, ענין הרשות והמסכנות. ומענין ⁵⁶ תרגם⁵⁷ יונתן הלירשנו קראתם לנו ^{(שופ’ יד, טו)} הלמסכנותא⁵⁸ קריתון לנא. ומזה העיקר שם ⁵⁹ איננו מהענינים⁶⁰ האלה תירוש ויצהר ^{(יואל ב, יט)}, כאשר ימצא התירוש באשכל^{61 (יש’ סה, ח)}, בפלס תינוק מן ינק אלא שתינוק תאר וזה שם. והוא היין החדש.