Fudit. Et fundet supra ipsam oleum, In principio, funderunt orationem, Isaie, cum defectu pe et nun¹ addita. Et adhuc scribemus ipsum quietum ayin², et fundent supra holocaustum, Regum, dixit rabi Iuda quod est futurum, et iot iot futuri, et iot radicis stans cum gaia, et rectum est et non est ad reddire supra ipsum³. Et rabi Iona dixit quod est imperativum et iot iot radicis. Et venit stans cum gaia sicut thraite⁴ et capite vobis oves, et etiam hoc compositum funde ad populum et comedent, Regum, expo. funde coquinam in lances ad populum, et etiam funde in ipso aquas, Ezechielis, omnia ipsa verba transitiva, sed et fusus est sanguis vulneris, Regum, verbum stans. Et aptabitur ad esse de radice ista, et lapis fundet mecum⁵ rivos olei, Iob, dixit hoc ad hyperbolem multiplicationis, ac si lapis totus ipse fusus in oleum. Vel erit expositio sua de lapide fuerunt fusi rivi olei, et sic et lapis fusus ęs, Iob, ut⁶ dicere de lapide fusum ęs, vel erunt ambo ipsa verba stantia⁷ de quietis ayin⁸ sicut quod nos futuri ad memorare ipsa. Et verbum grave et ipsa fundens, Regum. Et cuius non memoratus est agens suus diffusa est gratia in labiis tuis, Psalmiste, fluvius fusus fundamentum eorum, Iob, expo. in fundamento eorum omnia ipsa modus fusionis, et non ad dividere modum fusionis de modo fusionis sicut quod divisit ipsa rabi Iona quia fusio et fusio unum hoc et hoc divisit ad modum alium fusionem, fusi in fusione sua, Regum. Et in Verbis Dierum⁹ in pondere alio fusi in fusione sua, Verba, et divisum de ipso fundens cum holem vel surec. Et collectio septem fundentes, Zacarie, in fundere pulverem ad fusionem, Iob, et fecit mare fusum, Verba, ut dicere fecit ipsum fusum, et fusum ęris affixum propterea est patha et non sicut ipsum fudit ipsos rex, Verba, ad fundere, Nomina. Et rabi Iuda scripsit omnia modi unius, et pulchre scripsit. Et aptabitur ad esse in fundere pulverem ad fortitudinem modus suus fortit, ut dicere sicut fusio pulveris ad esse ipsum fortem et firmum, et sic dixit post ipsum petre levigate affigentur, et sic cor suum forte sicut lapis, et fortis mola inferior, Iob, ut dicere fortis et firma, et sic res iniquitatis fortificabitur in ipso, Psalmiste, et sic et¹⁰ eris fortis, Iob, fortis et sicut ipsa fortes, sicut speculum forte, Iob, ut dicere forte. Et licet quod in hoc est nobis ratio bona de hoc quod erit de modo primo, et sic expo. dicens supra cęlis quod ipsi fortes, et clari et splendentes sicut visio fusionis quod sic facientes visiones de ęre fuso pulchre, quod est pura candida et splendens sicut et fecit pelvem ęris et bases ęris in speculis exercitum facientium, sed erit speculum speculum proprie expo. clari et splendentes in hora fusionis sue, sed post dies est ascendens rubigo, sed cęli sunt clari in toto die sicut claritas rei fuse in hora fusionis sue, sed et stare fecerunt ante Dominum, Iosue, licet quod simile videtur de radice ista in statera et fecerunt stare ipsos, bonum est ad ponere ipsum de radice fortificavit^(a) de modo fundamenta terre, Samuelis, et venit dagges zadi mutatione quiete sicut et fecerunt murmurare supra¹¹ ipsum.

ויצק עליה שמן ^{(וי’ ב, א)}, צקון לחש ^{(יש’ כו, טז)}, בחסרון הפ"א והנו"ן נוספת ועוד נכתבנו נח העי"ן. ויצקו על העלה ^{(מל"א יח, לד)}, אמר רבי יהודה כי הוא עתיד והיו"ד יו"ד אית"ן ויו"ד השרש מעמדת בגעיא ונכון הוא אין¹ להשיב עליו. ורבי יונה אמר שהוא צווי² והיו"ד יו"ד השרש ובא מעמד בגעיא כמו משכו וקחו לכם צאן ^{(שמ’ יב, כא)}, וגם זה נכון. צק לעם ויאכלו ^{(מל"ב ד, מא)}, פירושו צק התבשיל בקערות לעם. וגם יצוק³ בו מים ^{(יח’ כד, ג)}, כלם פעלים יוצאים. אבל ויצק דם המכה אל חיק הרכב ^{(מל"א כב, לה)}, פועל⁴ עומד. ויתכן להיות מן השרש הזה וצור יצוק עמדי פלגי שמן ^{(איוב כט, ו)}, אמר זה להפלגת הרבוי⁵ כאלו⁶ הצור כלו היה⁷ מתך⁸ בשמן. או יהיה פרושו⁹ מן הצור היו יצוקים פלגי שמן. וכן ואבן יצוק נחושה ^{(איוב כח, ב)}, כלומר מן האבן מותך הנחשת. או יהיו שניהם פעלים עתידים¹⁰ מנחי העי"ן כמו שאנו עתידים לזכרם. והפעל הכבד הם מגישים אליה¹¹ והיא מוצקת ^{(מל"ב ד, ה)}. ושלא נזכר פועלו ממנו הוצק חן בשפתותיך ^{(תה’ מה, ג)}, נהר יוצק יסודם ^{(איוב כב, טז)}, פירושו ביסודם, כלם ענין יציקה. ואין לחלק ענין התכה מענין יציקה כמו שחלקם רבי יונה כי היציקה וההתכה אחד הוא. והוא חלק לענין אחר ההתכה. יצקים ביצקתו ^{(מל"א ז, כד)}, ובדברי הימים במשקל אחר יצקים¹² במוצקתו^{13 (דה"ב ד, ג)}, והנפרד מוצקת בחלם¹⁴ או בשרק, והקבוץ שבעה¹⁵ ושבעה מוצקות ^{(זכ’ ד, ב)}, בצקת עפר למוצק ^{(איוב לח, לח)}, ויעש את הים מוצק ^{(דה"ב ד, ב)}, כלומר עשאו מותך¹⁶. מוצק¹⁷ נחשת ^{(מל"א ז, טז)} סמוך, לפיכך הוא פתח ולית כותיה פתח. יצקם המלך ^{(דה"ב ד, יז)} לצקת את אדני הקדש ^{(שמ’ לח, כז)}. ורבי יהודה כתב הכל ענין אחד ויפה כתב. ויתכן להיות ¹⁸ עפר למוצק ^{(איוב לח, לח)}, ענינו חזק כלומר בהתיך¹⁹ העפר להיותו חזק וקבוע. וכן אמר אחריו ורגבים ידבקו. וכן לבו יצוק כמו אבן ^{(איוב מא, טז)}, ויצוק כפלח תחתיה^{20 (איוב מא, טז)}, כלומר חזק וקבוע²¹. וכן דבר בליעל יצוק בו ^{(תה’ מא, ט)}, וכן והיית מוצק ^{(איוב יא, טו)} חזק. וכמוהם חזקים כראי מוצק ^{(איוב לז, יח)}, כלומר חזק, ואף על פי שבזה יש לנו טעם טוב מזה שיהיה מהענין הראשון. וכן פירושו אומר על השמים כי הם חזקים וברורים ומזהירים כמראה המותך²² כי כן עושין²³ מראות מהנחשת המותך²⁴ יפה שהוא זך ובהיר ומזהיר כמו ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות²⁵ הצבאות ^{(שמ’ לח, ח)}. ויש לפרש ראי^{26 27} שלא יהיה מענין במראות הצבאות²⁸ אבל יהיה ראי מראה ממש ופירוש בהירים וזהירים²⁹ כמראה הדבר המותך שהוא זהיר³⁰ בשעת התכתו אבל לאחר ימים הוא מעלה חלודה אבל השמים הם בהירים בכל יום כבהרת³¹ הדבר המוצק בשעת יציקתו, אבל ויציקום³² לפני י"י ^{(יהו’ ז, כג)}, אף על פי שידמה מן השרש ³³ בפלס ויציבום טוב הוא לשומו משרש ציק ומענין מצוקי³⁴ ארץ ^{(שמ"א ב, ח)}. ובא דגש הצד"י תמורת הנח כמו וילינו³⁵ עליו ^{(במ’ יד, לו)}.