Dimisit. Non dimisit ad virum ad violentare ipsos, Psalmiste, et dimisit ipsum in horto voluptatis, In principio, dimictite vobis ad custodiam, Nomina, et dimisit ante faciem Domini, Samuelis, et dimisit vestem suam penes ipsam, In principio, et dimictam ipsos supra terra eorum, Ieremie, et nunc dimicte mihi Ephraim dimicte ipsum, Iosue, ad dimictere ipsum in deserto, In deserto. Et cuius non memoratus est agens suus laboravimus non dimissum nobis, Quomodo, et dimittitur ibi supra compositione sua, Zacarie, et latitudo loci dimissi quinque cubitorum circum circa, Ezechielis, expo. locus dimissus de edificare ipsum ut dicere quem dimiserunt ipsum aerem, quod sit atrium quinque cubitorum circum, et quia quod mem loci cum seva sicut via affixorum diximus quod dimissus nomen, ut dicere locus dimissionis modus totius dimissio, et est proximus ad modum quietis quia dimictens rem et dimittit ipsam de negotiari in ipsa, ecce ipse quietus de re, et sic res dimissa ecce ipsa in loco quo dimiserunt ipsam, et non movebunt ipsam, si sic erit de ista radice et modo, melior plenitudo manus quiete, verba sapientum cum quiete, Ecclesiastes, et erit quies de dimisit in pondere fovea de fodit, de scientia descrivit, et quies mense tuę plena pinguedine, Iob, de ista radice et expo. quod missum in mensa tua, et sic simul supra pulverem quies, Iob, vult dicere quod erunt menbra sua quiescentia supra pulverem vel erit sicut descendemus de targum, descendit, descendit expo. omnes nos simul descendemus ad pulverem.

לא הניח לאיש לעשקם ^{(דה"א טז, כא)}, ויניחהו¹ בגן עדן ^{(בר’ ב, טו)}, הניחו לכם למשמרת ^{(שמ’ טז, כג)}, וינח לפני י"י ^{(שמ"א י, כה)}, ותנח בגדו אצלה עד בא אדניו ^{(בר’ לט, טז)}, והנחתים² על אדמתם^{3 (יר’ כז, יא)}, ועתה הניחה לי ^{(שמ’ לב, י)}, אפרים הנח לו ^{(הו’ ד, יז)}, להניחו במדבר ^{(במ’ לב, טו)}. ושלא נזכר פועלו ממנו⁴ יגענו ולא⁵ הונח לנו ^{(איכה ה, ה)}, והניחה שם על מכונתה^{6 (זכ’ ה, יא)}. והשם ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב^{7(יח’ מא, יא)}, פירושו המקום המונח מלבנותו כלומר שהניחו אותו אויר שיהיה חצר חמש אמות סביב. ולפי שמ"ם מקום בשבא⁸ כדרך הסמוכים אמרנו כי המנח⁹ שם כלומר מקום ההנחה, ענין הכל עזיבה והוא קרוב לענין מנוחה כי העוזב הדבר והמניחו¹⁰ מלהתעסק בו הנה¹¹הוא נח מהדבר. וכן הדבר המונח הנה הוא נח במקום שיניחוהו ולא יניעוהו. אם כן יהיה מזה השרש והענין הטוב¹² מלא כף נחת ^{(קה’ ד, ו)}, דברי חכמים בנחת נשמעים ^{(קה’ ט, יז)}, ויהיה נחת מן ינח בשקל שחת מן ישח, דעת מן ידע. וכן ונחת שלחן¹³ מלא דשן ^{(איוב לו, יז)}, מזה השרש ופירושו מה שמונח בשלחנך. וכן אם יחד על עפר נחת ^{(איוב יז, טז)}, רוצה לומר שיהיו איבריו מונחים על עפר. או יהיה כמו נרד מהתרגום¹⁴ וירד ונחת, ופירושו כולנו יחד נרד על עפר.