Iunxit^(a). Iunge me nunc ad unam sacerdotiorum, Samuelis. Et niphal et iungetur ad domum Iacob, Isaie. Et hitpaal de iungi in hereditate Domini, Samuelis. Et grave iungens utrum tuum et etiam inebriari, Abacuc. Et cuius non memoratus est agens suus sub urtica congregabuntur, Iob, ut dicere quod usus eorum ad stare in desertis inter arbores sub urticis modus eorum modus congregationis et adhesionis et collectionis rei ad rem. Et possibile quod incisum est de modo isto¹ plaga tumens vel impetigo buba ipsa, Et vocavit, quia ipsa maligna scabies congregata et collecta simul. Et doctores nostri declaraverunt quia propterea² vocata buba quia quod ipsa applicata ad lucidam plagam secunda ipsi in albedine de lingua iunge me nunc. Et de modo isto adhuc et expectavit iudicium et ecce buba, Isaie. Et est scriptum cum xin^(b) ut dicere³ ego expectavi quod facerent iudicium pauperum et oppressorum et ecce⁴ ipsa ipsis buba et plaga lepre et expectavi quod faciet ipsis iusticiam et ecce clamor qui clamant de oppressione quod opprimunt ipsos. Et verbum grave de ipso et bubabit Dominus verticem filiarum Sion, Isaie, et licet quod scriptum cum xin⁵ facientes supra caput⁶ et lacerabo faciola⁷ vestra, Ezechielis, ipsa sicut faciola et vocata sunt sic quia ad⁸ ipsa adherentia et affixa continue supra caput et quod quod dixit et facientes faciola supra caput⁹ omnis altitudinis est de re¹⁰ magicationum¹¹ notum penes ipsos. Seges sponte nascens messis tue inundabit segetes¹² tuas pulvis terre, Iob, est flos exiens sine aratione et seminatione et est ad declarare inundabit¹³ segetes suas sicut inversum de pluvia inundante et expo. segetis¹⁴ pluvia inundabit pulverem terre et meminit aquas in lingua mulieris vult dicere rivus aque sicut quod dixit quis divisit ad diluvium rivum.

ספחני נא אל אחת הכהונות^{1 (שמ"א ב, לו)}. והנפעל ונספחו על בית יעקב ^{(יש’ יד, א)}. וההתפעל מהסתפח בנחלת י"י ^{(שמ"א כו, יט)}. והכבד מספח חמתך ואף שכר ^{(חב’ ב, טו)}. ושלא נזכר פועלו² תחת חרול יספחו ^{(איוב ל, ז)}, כלומר שמנהגם לעמוד במדברות בין שיחים ותחת החרולים. ענינם הקבוץ והדבוק ואסיפת דבר אל דבר. ואפשר שנגזר מן הענין הזה שאת או ספחת ^{(וי’ יג, ב)}. מספחת היא ^{(וי’ יג, ו)}, כי ההיא³ החזזית הלבנה⁴הנאספת והמקובצת יחד. ורבותינו ז"ל פרשו⁵ ^[א] כי לפיכך נקראת ספחת לפי שהיא טפלה לבהרת שניה ⁶ בלובן מלשון ספחני נא ^{(שמ"א ב, לו)}. ומן הענין הזה עוד ויקו למשפט והנה מספח^{7 (יש’ ה, ז)}, והוא כתוב בשי"ן, כלומר אני קויתי שיעשו משפט העניים והעשוקים והנה הם להם משפח⁸ ונגע צרעת וקויתי שיעשו להם צדקה והנה צעקה ^{(יש’ ה, ז)} וצועקין⁹ מן¹⁰ העשק¹¹ שעושקין¹² אותן¹³. והפעל הכבד ממנו ושפח י"י קדקוד בנות¹⁴ ציון ^{(יש’ ג, יז)}, אף על פי שכתוב בשי"ן. ועושות¹⁵ המספחות על ראש כל קומה^{16(יח’ יג, יח)}, וקרעתי את מספחותיכם^{17 (יח’ יג, כא)}. הם כמו מטפחות ונקראו כן לפי שהם¹⁸ נדבקות ונצמדות תמיד על הראש. ומה שאמר ועושות^{19 20} על ראש כל קומה הוא מדבר הכשפים הידוע אצלם. את ספיח קצירך ^{(וי’ כה, ה)}, תשטף ספיחיה עפר ארץ ^{(איוב יד, יט)}. הוא הצמח היוצא מבלי חרישה וזריעה. ויש לפרש תשטף ספיחיה כמו הפוך מן מטר סוחף²¹, ופירושו ספיח²² המטר תשטף עפר ארץ. וזכר המים בלשון נקבה רוצה לומר תעלת המים כמו ²³ מי פלג לשטף תעלה ^{(איוב לח, כה)}.