Canistrum. Et in canistro superiore canistra alba, In principio, modus eorum notus. Et aptabitur quod radix canistri canistrum quia est daggessatum in collectione et in pronomine et in duplicari pe et lamed¹ converte manum tuam sicut vindemiator supra canistra, Ieremie. Et adhuc scribemus ipsum filium quattuor litterarum laudabunt te semper in ambulare te in desolatione semper declaraverunt in ista dictione sicut semper semper, et expo. in ambulare te in desolatione semper de semper. Et sic in verbis doctorum nostrorum legimus de domo rabi Eleazar filium Iacob omnis locus quo dictum est semper semper et usque non ipsi incisio in seculum secula seculorum. Semper scriptum et non ad semper irascar², Isaie, scriptum³ diriget ipsam usque in seculum semper, Psalmiste, et semper scriptum Dominus regnabit in seculum et semper. Et rabi Abraam Abenezra expo. dictionem sicut veritas et compositum et rectum in oculis meis quod ista dictio non ipsi modus affixus in modo quod ipsa supra ipsum sed ipsa dictio soni sic quod fuerunt pulsatores complentes in locis soni ipso et signum quod non invenies istam dictionem in lectura si non in psalmo et in sono quia in plus memoratio dictionis istius in Psalterio et in oratione Abacuc quod fuit cum sono discooperire fundamentum usque collum semper et sic dixit in fine orationis ad victorem in sonis meis. Et secundum scientiam meam quod radix dictionis canistrum et he addita quia dictio gravisona semper et erit sed ad pondus umbra nidum et quando additur in ipso he fuit conveniens ad daggessari et levigatum est et⁴ pondus suum cum additione de he montem fugerunt⁵. Et modus alius altitudo et altitudo de elevate ad equitantem, Psalmiste, vult dicere quod in ipso loco fuit altitudo vocis in sono.

ובסל העליון ^{(בר’ מ, יז)}, סלי חרי ^{(בר’ מ, טז)}. ענינם ידוע. ויתכן ששרש סל סלל, כי הוא נדגש¹ בקבוץ ובכנוי. ובהכפל הפ"א והלמ"ד השב ידך כבוצר על סלסלות ^{(יר’ ו, ט)}, ועוד נכתבנו² בן ארבע אותיות. יהללוך סלה ^{(תה’ פד, ה)}, בצעדך בישימון סלה ^{(תה’ סח, ח)}, פרשו³ בזה⁴ המלה כמו עדי עד. ופירוש בצעדך בישימון סלה מני עד. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[א] תנא דבי⁵רבי אליעזר⁶ בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נצח דכתוב⁷ ולא⁸ לנצח אקצוף ^{(יש’ נז, טז)}, סלה דכתוב⁹ יכוננה עד עולם סלה ^{(תה’ מח, ט)}, ועד דכתוב¹⁰ י"י ימלוך לעולם ועד ^{(שמ’ טו, יח)}. ורבי אברהם בן¹¹ עזרא ז"ל¹² פרש¹³ המלה כמו אמת. והנכון והישר בעיני שזו המלה אין לה ענין דבק בענין אשר היא עליו אך היא מלת נגון¹⁴ כך שהיו המנגנין משלימין¹⁵ במקומות הנגון¹⁶ כן. והראיה כי לא תמצא זאת המלה במקרא כי אם במזמור ונגון¹⁷, כי רוב הזכרת המלה הזאת בסתלים¹⁸ ובתפלת חבקוק שהיתה בנגון ערות יסוד עד צואר סלה ^{(חב’ ג, יג)}, וכן אמר בסוף התפלה למנצח בנגנותי¹⁹. ולפי דעתי כי שרש המלה סלל והה"א נוספת כי המלה מלעיל לעולם ויהיה סל על משקל צל, קן וכשנוספה²⁰ בו הה"א ²¹ הרה נסו ^{(בר’ יד, י)}. וענינם²² הרמה והגבהה מן סלו לרוכב^{23 (תה’ סח, ה)}, רוצה²⁴ לומר כי באותו המקום היה הגבהת הקול בנגון²⁵.