Declaravit. Ad declarare ipsis ad os Domini, Et vocavit. Et nomen declaratio argenti et declaratio magnitudinis Mordochai, Hester. Et verbum grave et legerunt in libro legis dei declarato, Nehemię. Et cuius non memoratus est agens suus de ipso quia non declaratum quid fiet ipsi, In deserto, et modus omnium expo. et declarationis. Et niphal in modo proximo ad istum in die esse ipsum in medio ovium eius separatarum, Ezechielis, expo. separatarum. Et modus alius verbum grave et sicut regulus punget, Proverbiorum, et est modus punctionis serpens punxit ipsum pungere^(a) in lingua. Et de isto modo equitans equum eques eques^(b) ascendens, Nahum, expo. ascendens flamma ensis et splendor lanceę vau, et flamme addite sicut vau et elevavit Abraham oculos eius. Vel est deficiens vult dicere ascendens lancea vel hasta^(c) et similia ipsis de instrumentis belli. Cum curru suo et cum equitibus suis currus et equites, Nomina, de voce equitis, Ieremie¹, et vocatus est sic quia quod est pungens equum cum calcaribus qui in pedibus suis ad facere currere ipsum. Et aptabitur ad esse de hoc et clavi^(d) eius non attenuabunt ipsum et sunt dentes tribule que sunt acuti². Et sunt exponentes equi et equi^(e) dederunt mercimoniam tuam, Ezechielis, species de equis nobilibus vocabuntur sic et non necesse tantum est sicut auditio sua et modus eius sicut quod dixit ipsi mercatores tui cum anima hominis. Et modus alius et spargam stercus ad facies vestras stercus arietum vestrorum, Regum, cum sex punctis pellem suam et stercus suum, Nomina, supra stercore suo comburet, In deserto, et stercus quod in ventre bestie.

לפרוש¹ להם על פי י"י ^{(וי’ כד, יב)}. והשם ואת פרשת הכסף ^{(אס’ ד, ז)}, ופרשת גדלת מרדכי ^{(אס’ י, ב)}. והפעל הכבד ויקראו בספר תורת² אלהים³ מפורש^{4 (נחמ’ ח, ח)}. ושלא נזכר פועלו⁵ ממנו כי לא פרש מה יעשה לו ^{(במ’ טו, לד)}, ענין הכל הבאור⁶ והפירוש. והנפעל בענין קרוב לזה ביום היותו בתוך צאנו נפרשות ^{(יח’ לד, יב)}, פירושו נפרדות. וענין אחר הפעל הכבד וכצפעוני⁷ יפריש^{8 (מש’ כג, לב)}, והוא ענין טריקה בדברי רבותינו ז"ל ^[א] חויא טרקיה⁹, פויינר¹⁰ בלעז. ומזה הענין נקרא רוכב הסוס פרשù פרש מעלה ^{(נח’ ג, ג)}, פירושו מעלה להב החרב וברק חנית, וא"ו¹¹ ולהב נוספת כוא"ו¹² וישא¹³ אברהם את עיניו ^{(בר' כב, ד)}. ¹⁴ברכבו ובפרשיו ^{(שמ’ יד, יז)}, את הרכב ואת הפרשים ^{(שמ’ יד, כח)}, מקול פרש ^{(יר’ ד, כט)}. ונקרא כן לפי שהוא מפריש הסוס במגפים שברגליו להריץ אתו. ויתכן להיות מזה ופרשיו לא ידקנו ^{(יש’ כח, כח)}, והם¹⁵ שני¹⁶ החרוץ שהם חדים. ויש מפרשים סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך ^{(יח’ כז, יד)}, מין מסוסים מיוחסים יקראו כן. ואין צרך¹⁷ רק הוא כמשמעו וענינו כמו שאמר המה רוכליך¹⁸ בנפש אדם. וענין אחר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם ^{(מל' ב, ג)}, בשש נקדות¹⁹. ואת²⁰ עורו²¹ ואת פרשו ^{(שמ’ כט, יד)}, על פרשו²² ישרף ^{(במ’ יט, ה)}, הוא הזבל שבכרס הבהמה.