Cognovit. Et non cognitus fuit cognitus fuit¹ dives ante pauperem, Iob, est in niphal et sic cogniti fuerunt in plateis, Quomodo. Et hitpaal etiam in operibus suis cognoscetur² puer, Proverbiorum. Et dominus meus pater meus expo. in contrario cognitionis ut dicere puer in operibus suis ab alienabit se quod si opus eius mundum et rectum dicunt non istud opus pueri. Et grave et non cognovit ipsum quod fuerunt manus eius, In principio, et ipsi cognoverunt vocem³ pueri levitę, Iudicum, et non mihi cognoscens, Psalmiste, et non ipsi cognoscentes adloqui iudaice, Nehemie, non cognoscetis facies in iudicio, Verba, et cognovit Iuda, cognoscere facies non bonum, Proverbiorum, et Israel non cognoscet nos, Isaie, camessatum et iudicium suum sere coram fratribus nostris cognosce tibi, In principio. Et adiectivum vir cognoscente suo de cognoscentibus vos, Regum, cognitio facierum eorum testificata est⁴ in ipsis, Isaie, modus cognitionis cognitus. Et modus alius in die nare ipsum, Abdie, et est infinitum. Et niphal in labiis eius ab alienabitur odium habens, Proverbiorum. Et grave et abalienaverunt locum istum, Ieremie, ne forte abalienent se oppressores eius, Verba, et signa eorum non non ab alieneris⁵. Et hitpaal et ipsa abalienans se, Regum, et abalienavit se ipsis, In principio, modus mendacii et abalienationis et modus iste contrarius modo primo. Et adiectivum de hoc modo omnis filius alienus, Samuelis, deus alienus terre et cum iot vir alienigena, Verba, alieni venerunt portas eius, Abdie, de extranea verba eius mollificavit, Proverbiorum, extraneum servitium suum, Isaie, nonne extraneę reputate sumus ipsi, In principio. Et nomen et alienatio ad operantes iniquitatem, Iob, cum sex punctis, et si erit in die alienationis sue, Abdie, nomen erit pondus aliud et modus⁶ alius tradidit ipsum deus in manu mea, Samuelis, expo. tradidit et dedit et rectum ad esse nichar nomen et adiectivum quia deus extraneus, Psalmiste, deus extraneus, In principio, deus extraneus, Verba.

ולא נכר שוע לפני דל ^{(איוב לד, יט)}, הוא נפעל. וכן ¹ נכרו בחוצות ^{(איכה ד, ח)}. וההתפעל גם במעלליו יתנכר נער ^{(מש’ כ, יא)}. ואדני² אבי ז"ל פרשו³ בהפך ההכרה כלומר הנער במעלליו יתנכר שאם פעלו זך וישר אומרים אין זה מעשה נער. והכבד ולא הכירו כי היו ידיו ^{(בר’ כז, כג)}, והמה הכירו את קול הנער הלוי ^{(שופ’ יח, ג)}, ואין לי מכיר ^{(תה’ קמב, ה)}, ואינם מכירים לדבר יהודית ^{(נחמ’ יג, כד)}, לא תכירו פנים במשפט ^{(דב’ א, יז)}, ויכר יהודה ^{(בר’ לח, כו)}, הכר פנים במשפט⁴ לא טוב ^{(מש’ כח, כא)}, וישראל לא יכירנו ^{(יש’ סג, טז)}, קמוץ ומשפטו בצרי⁵. נגד אחינו הכר לך ^{(בר’ לא, לב)}. והתאר איש מאת מכרו ^{(מל"ב יב, ו)}, מאת מכריכם ^{(מל"ב יב, ח)}. והשם הכרת פניהם ענתה בם ^{(יש’ ג, ט)}, ענין ההכרה ידוע. וענין אחר ביום נכרו ^{(עו’ א, יב)}, הוא⁶ מקור. והנפעל⁷ בשפתיו ינכר שונא ^{(מש’ כו, כד)}. והכבד וינכרו את המקום הזה ^{(יר’ יט, ד)}, פן ינכרו צרימו ^{(דב’ לב, כז)}, ואותותם⁸ לא תנכרו ^{(איוב כא, ל)}. וההתפעל והיא מתנכרה ^{(מל"א יד, ה)}, ויתנכר אליהם ^{(בר’ מב, ז)}, ענין ההכחשה והזרות. והענין הזה הפך הענין הראשון. והתאר מזה הענין כל בן נכר ^{(שמ’ יב, מג)}, אלהי נכר הארץ ^{(דב’ לא, טז)}. וביו"ד איש נכרי ^{(דב’ יז, טו)}, מלבוש נכרי ^{(צפ’ א, ח)}, נכרים⁹ באו שעריו ^{(עו’ א, יא)}, מנכריה אמריה החליקה ^{(מש’ ב, טז)}, נכריה עבודתו^{10 (יש’ כח, כא)}, הלא¹¹ נכריות נחשבנו לו ^{(בר’ לא, טו)}. והשם ונכר לפועלי און^{12 (איוב לא, ג)}, בשש נקודות¹³. ואם יהיה ביום נכרו שם יהיה משקל אחר. וענין אחר נכר אותו¹⁴ אלהים בידי ^{(שמ"א כג, ז)}, פירושו מסר והסגיר. ¹⁵