Dimisit. Et ecce dimisit pater tuus rem asinarum, et cui dimisisti parum ovium, Samuelis, quia dimisisti populum tuum¹ domum Iacob, Isaie, et non dimisisti me ad osculari², In principio, et dimittam te in deserto, Ezechielis, dimittes ipsam et dimittes ipsam, Nomina, quia non dimittet Dominus populum suum, et dimisit David instrumenta, Samuelis, et ante revolvi litem dimitte, Proverbiorum. Et niphal derelicta supra terra sua, Amos, dimisse fuerunt funes tuę, Isaie, dimissi fuerunt transiverunt mare³, Ieremie,⁽ⁱ⁾ et dimissi fuerunt in Lehi⁴, et dimissi fuerunt in valle Rephaim⁵. Et cuius non memoratus est agens suus de ipso de daggessato palatium derelictum fuit modus omnium modus dimissionis et demissionis, sed et dimictam vos et civitatem quam dedi vobis et patribus vestris de supra facies meas, Ieremie, est sicut modus et dimittam cum tav⁶ et sic si dimittentur aque extraneę sicut si dimictentur cum tet⁷ quia tau et tet de prelatione una. Et sic erravit erravit⁸ in modo uno. Et modus proximus ad istum, et est verbum stans et extendit ad exercitum, In deserto, modus suus et extendit se et sic et extendit bellum. Et ecce ipsi⁹ extensi^(a) supra faciem totius terre, Samuelis, propter gladium extensum, Isaie. omnia ipsa modus extensionis et dimissionis. Et aptabitur de hoc extenderunt transiverunt mare et extensi fuerunt in Heli et extenderunt se in valle Ephraim¹⁰. Et est transiens et sanguines eius quem fudi. Et vocati sunt de isto modo rami longi, qui extendunt huc et illuc, et ramos abstulit incidit, Isaie, auferte ramos eius, Ieremie. Et sunt declarantes abstulerunt ramos eius dentes muri, merguli in barbaro. Et Ionatan¹¹ caldeizat et palatia sua.

והנה נטש אביך את דבר¹ האתונות^{2 (שמ"א י, ב)}, ועל מי נטשת מעט הצאן ^{(שמ"א יז, כח)}, כי נטשתה עמך בית יעקב ^{(יש’ ב, ו)}, ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי^{3 (בר’ לא, כח)}, ונטשתיך המדברה ^{(יח’ כט, ה)}, תשמטנה ונטשתה ^{(שמ’ כג, י)}, כי לא יטוש⁴ י"י את עמו ^{(שמ"א יב, כב)}, ויטש דוד את הכלים ^{(שמ"א יז, כב)}, ולפני התגלע הריב נטוש ^{(מש’ יז, יד)}. והנפעל נטשה על אדמתה ^{(עמ’ ה, ב)}, נטשו חבליך ^{(יש’ לג, כג)}, נטשו עברו ים ^{(יש’ טז, ח)}, וינטשו בלחי ^{(שופ’ טו, ט)}, וינטשו בעמק רפאים ^{(שמ"ב ה, יח)}. ושלא נזכר פועלו^{5 6} מהדגוש ארמון נטש ^{(יש’ לב, יד)}, ענין הכל ענין העזיבה⁷ וההנחה⁸. אבל ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבתיכם מעל פני ^{(יר’ כג, לט)}, הוא בענין⁹ ונתשתי בתי"ו. וכן אם ינתשו מים זרים ^{(יר’ יח, טו)}, כמו אם ינטשו בט'¹⁰, כי התי"ו והטי"ת ממין אחד¹¹. וכן תעה וטעה¹² בענין אחד. וענין קרוב לזה והוא פועל עומד ויטש על המחנה ^{(במ’ יא, לא)}, ענינו ויפשט¹³. וכן ותטש המלחמה ^{(שמ"א ד, ב)}, והנה נטושים¹⁴ על פני כל הארץ ^{(שמ"א ל, טז)}, מפני חרב נטושה ^{(יש’ כא, טו)}, כלם ענין פשיטה והנחה. ויתכן מזה נטשו עברו ים ^{(יש’ טז, ח)}, וינטשו בלחי ^{(שופ’ טו, ט)}, וינטשו בעמק רפאים ^{(שמ"ב ה, יח)}, וכן הוא¹⁵ עובר. ודמיו עליו יטש^{16 (הו’ יב, טו)}, כלומר יניח עליו דמיו אשר שפך. ונקראו מזה הענין הסעפים הארוכים שמתפשטים אנה ואנה ¹⁷, ואת הנטישות הסיד ^{18 (יש’ יח, ה)}, הסירו נטישותיה ^{(יר’ ה, י)}. ויש מפרשים הסירו נטישותיה שיניחומה¹⁹ מְרְלְדִץ²⁰ בלעז. ²¹