Declinavit. Quia Ioab declinavit post Adoniam et post Absalon non declinavit, Regum, et dixit hoc quia rebellaverunt ambo Absalon et Adonias dixit quod Ioab non fuit concors in rebellione Absalon, sed in rebellione Adonia concors et declinavit post ipsum ad fortificare opus in manu sua quia David erat senex et non timuit de ipso et non Absalon Salamo sicut scripsit rabi Iona quia non invenitur hoc in contrario quod meminerit hominem unum in loco socii sui et etiam sic semen Iacob et David non Iacob alius si non Iacob proprie ipse ut dicere non abominabor semen Iacob et semen David quia licet quod David de semine Iacob postquam quod electus ad regem et semen eius post ipsum est caput ad generationem suam totam ipsam et dixit quod de semine David erunt dominantes in Israel. Et sic de reliquo seminis Iacob erunt magni et multi dominantes ad semen Israel et in conclusione eorum sacerdotes quos meminit et reliquum dominorum Israel vult dicere quod non erunt ultra in dominatione populorum si non in¹ dominatione regum eorum et dominorum eorum sicut quod dixit et restituam iudices tuos et cetera. Et sic filii Iacob et Ioseph semper vult dicere reliquum filiorum Iacob². Et meminit Ioseph quia quod erat caput. Et sapiens rabi Abraam Abenezra expo. quomodo qui est de semine Iacob abominabor propterea quod dixit lex quod non erit rex dominans³ Israel si non in Iacob. Et adhuc quod est de generatione David. Et ecce sunt due excellentie et sicut viator declinat ad manere, Ieremie, declina tibi ad dexteram tuam, Samuelis, sicut parum declinaverunt pedes mei, Psalmiste, usque declinare diem, Iudicum, si declinavit gressus meus, Iob, non declines dexteram et sinistram. Et declinaverunt post lucrum, Samuelis, ista et similia ipsis verba stantia et que sunt verba transeuntia ecce ego inclinans ad te sicut fluvium pacem, Isaie, et inclinavit cęlos et descendit inclinavi ad cor meum sicut paries inclinatus⁴ dies mei sicut umbra inclinata et⁵ inclinavit Mose manum suam, Nomina, et inclinavit tabernaculum suum, In principio, et in brachio extenso, Verba, extensi collo. Et niphal quia inclinate sunt umbre vespere. Et verbum grave et supra me inclinavit misericordiam, Ezre, non inclinabis iudicium, Nomina, inclina deus meus aurem tuam, Danielis, et civitas plena obliquo, Ezechielis, expo. iudicio obliquo non inclines cor meum ad rem malam, Psalmiste, viam eius custodivi et non inclinabo, Iob, et inclinavit cor omnis viri Iude, Samuelis, et fecit inclinare supra nos misericordiam, Ezre, modus eorum modus inclinationis et approximationis ad rem. Et de ista radice et modo et inclinavi ad ipsam escam, Osee, expo. et inclinavi ad ipsum escam⁶. Et sic recedite de via, facite inclinare de via, Isaie, licet quod simile verbo stanti sicut recedite, non ipsum si non verbum transitivum, et expo. facite inclinare nos de via Domini ad viam alam, sicut quod dixit post ipsum facite cessare de facie nostra sanctum Israel. Et modus proximus huic extendens cęlos, Psalmiste, et modus proximus sicut flumina extensa fuerunt et filium extendetur, Zacarie, modus extensionis et expansionis. Et expo. doctor noster Iona de isto modo et supra vestes pignoratas inclinare faciunt penes omne altare, Amos, ut dicere faciunt expandi et innitentur⁷ iuxta omne altare vel erit de modo primo et ipsum rectum. Et de modo isto vocatur lectus et conatus est Israel et sedit supra lecto, In principio, iacentes supra cubilibus eboris, Amois, et conveniens in ipsis lectus lecti, et vocatur sic quia quod homo iacens supra ipso et extendit personam suam et innititur supra ipso. Et iam scripsimus ipsum in radice inclinavit et sic dicemus stallans lectum et dixit virga, virga dei in manu sua, Nomina. Et collectio in lingua mulierum omnes virge de ante Dominum, In deserto, et in lingua masculroum perforasti cum palis suis caput villarum eius, Abacuc, et vocatur sic, quia quod homo innititur supra ipsum. Et expo. rabi Iona floruit inclinatio Ezechielis de modo primo et pulchre expo. quia quod dixit floruit superbia, et vocatur tribus, matte, mille ad tribum, In deserto, quia modus tribus et tribus unus est, omnia ipsa modus sustentationis. Et sic dixit in rumpere me ipsis sustentationem panis fregit, Psalmiste, ut dicere sustentationem et robur, et possibile ad esse de radice ista lectus. Et iam scripsimus ipsum in radice motus est.

כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה ^{(מל"א ב, כח)}, אמר זה לפי שמרדו שניהם אבשלום ואדניה, אמר כי יואב לא היה נסכם במרד אבשלום אבל במרד אדניה היה נסכם ונטה אחריו להחזיק הממלכה בידו כי דוד היה אז¹ זקן ולא פחד ממנו. ואין אבשלום שלמה כאשר כתב רבי יונה, כי לא נמצר² זה ההפך שיזכר³ אדם אדם⁴ אחר⁵במקום חברו⁶. וכן גם⁷ זרע יעקב ודוד ^{(יר’ לג, כו)} אין יעקב אהרן כי אם יעקב עצמו, כלומר לא אמאס זרע יעקב וזרע דוד, ⁸ אף על פי שדוד מזרע יעקב אחר שנבחר למלך וזרעו אחריו הוא ראש למשפחתו כלה. ואמר כי מזרע דוד יהיו מושלים בישראל וכן משאר זרע יעקב יהיו⁹ גדולים ורבים מושלים אל¹⁰ זרע ¹¹ ובכללם הכהנים שזכר ושאר נסיכי ישראל, רוצה לומר שלא יהיו עוד בממשלת האומות אלא בממשלת מלכם¹² ונסיכיהם כמו שאמר ואשיבה שופטיך¹³ ויועציך כבתחלה^{14 (יש’ א, כו)}. וכן בני יעקב ויוסף סלה ^{(תה’ עז, טז)}, רצה¹⁵ לומר שאר בני יעקב, וזכר יוסף לפי שהיה ראש. והחכם רבי אברהם בן¹⁶ עזרא ¹⁷ פירש איך מי שהוא מזרע יעקב אמאס? בעבור שאמרה תורה שלא יהיה מלך מושל בישראל כי אם מיעקב, ועוד שהוא ממשפחת דוד והנה הם שתי מעלות. וכארח נטה ללון ^{(יר’ יד, ח)}, נטה לך על ימינך ^{(שמ"ב ב, כא)}, כמעט נטיו רגלי ^{(תה’ עג, ב)}, עד נטות היום ^{(שופ’ יט, ח)}, אם תטה אשורי¹⁸ מני הדרך ^{(איוב לא, ז)}, ויטו אחרי הבצע ^{(שמ"א ח, ג)}, אל תט ימין ושמאל^{19 (מש’ ד, כז)}, אלו והדומים להם הם פעלים עומדים. ואשר הם ²⁰ יוצאים הנני נוטה אליה כנהר שלום ^{(יש’ סו, יב)}, ויט שמים,⁽ⁱ⁾²¹ ויט שמים וירד ^{(תה’ יח, י)}, ויט משה את ידו ^{(שמ’ י, כב)}, ויט אהלה ^{22 (בר’ יב, ח)}, נטיתי את²³ לבי ^{24 (תה’ קיט, קיב)}, כקיר נטוי ^{(תה’ סב, ד)}, ימי כצל נטוי ^{(תה’ קב, יב)}, ובזרוע נטויה ^{(דב’ ד, לד)}, נטויות גרון ^{(יש’ ג, טז)}. והנפעל כי נטיו²⁵ צלל²⁶ ערב ^{(יר’ ו, ד)}. והפעל הכבד ועלי הטה חסד ^{(עז’ ז, כח)}, לא תטה משפט ^{(דב’ טז, יט)}, הטה אלהי אזנך ^{(דנ’ ט, יח)}. והעיר מלאה מטה ^{(יח’ ט, ט)}, פירושו דין מטה. אל תט לבי דבר²⁷ רע ^{(תה’ קמא, ד)}, דרכו שמרתי ולא אטה^{28 (איוב כג, יא)}, ²⁹ ויט עליו³⁰ חסד ^{(עז’ ט, ט)}, ענינם ענין ההטיה וההגעה אל הדבר. ומזה השרש ³¹ ואט אליו אוכיל ^{(הו’ יא, ד)}, פירושו ואטה אליו מאכל. וכן סורו מני דרך הטו מני ארח ^{(יש’ ל, יא)}, אף על פי שידמה פעל עומד כמו סורו אינו אלא פעל יוצא, ופרושו³² הטו אותנו מדרך ³³ הדרך³⁴ אחרת כמו שאמר אחריו השביתו מפנינו את קדוש ישראל. וענין קרוב לזה נוטה שמים ^{(תה’ קד, ב)}. ³⁵כנחלים נטיו ^{(במ’ כד, ו)}, וקו ינטה ^{(זכ’ א, טז)}, ענין פשיטה ומתיחה. ופירש רבי יונה מזה הענין ועל בגדים חבולים³⁶ יטו אצל כל מזבח ^{(עמ’ ב, ח)}, כלומר יפשטו עצמם³⁷ וישענו אצל כל מזבח. או יהיה מהענין הראשון והוא הנכון. ומהענין הזה נקרא³⁸ מטה, ויתחזק ישראל וישב על המטה ^{(בר’ מח, ב)}, השוכבים³⁹ על מטות שן ^{(עמ’ ו, ד)}. והראוי בהם⁴⁰ מנטה מנטות. ונקראת כן לפי שהאדם שוכב עליה ופושט עצמו ונשען עליה. וכבר כתבנוהו בשרש מטט. וכן נאמר מזה מטה, ויאמר מטה ^{(שמ’ ד, ב)}, את מטה האלהים בידו ^{(שמ’ ד, כ)}. והקבוץ בלשון נקבות את כל המטות⁴¹ מלפני י"י ^{(במ’ יז, כד)}. ובלשון זכרים נקבת במטיו ^{42 (חב’ ג, יד)}. ונקרא כן לפי שהאדם נשען עליו. ופירש רבי יונה ⁴³ המטה ^{(יח’ ז, י)}, מהענין הראשון. ויפה פירש לפי שאמר פרח הזדון ^{(יח’ ז, י)}. ונקרא השבט מטה, אלף למטה ^{(במ’ לא, ה)}, כי ענין שבט ומטה אחד, הוא⁴⁴ כלם ענין משען. וכן אמר בשברי לכם מטה לחם ^{(וי’ כו, כו)}, וכל⁴⁵ מטה לחם שבר ^{(תה’ קה, טז)}, כלומר משען וחזק⁴⁶. ואפשר להיות מן השרש הזה מטה וכבר כתבנוהו בשרש מטט.