Vagatio sive quassatio mobilis. Et vagus supra terram, In principio, vagamini omnes circuitus eius, et non vagamini propter ipsum, Hieremie. Moti sunt ad¹ venire et² movere propter ipsum et ad consolari ipsum et moti sunt propter ipsum³ et consolati sunt ipsum, Iob, quis movebitur pro te, Isaie. Et cum holem et non moveberis pro ipso, Hieremie, modus motionis et motionis. Et venit in modo consolationis tristitię et narrationis tribulationum secum quia consolantes moventur de locis suis iste de hinc et iste de hinc ad consolari tristem et motio sua propter ipsum. Et sic in modo isto hitpaal Ephraim movens se, Ieremie, ut dicere narrans accidentia sua inter ipsum ad inter se ipsum, et in modo mobilis et movebitur sicut tugurium, Isaie, quia de tempore loqui te in ipso moveberis, Ieremie, expo. sicut homo movens se et saltans pre letitia. Et verbum grave et manus impiorum non quasset me, Psalmiste, ad facere movere pedem Israel, Regum, et iniquus sicut spina motus totus ipsi, Samuelis. Et nomen et habitavit in terra Noe, In principio, motionem meam narrasti tu. Et cum mem addita motio capitis, Psalmiste. Et pondus aliud et motionem labiorum meorum prohibebit, Iob. Et cum he mulieris ad motionem fuit, Quomodo. Et de modo alio acervus messis, Isaie. Et aptabitur de radice ista steterunt sicut acervus, Nomina. Et iam sumptimus⁴ ipsum in radice movit. Et modus alius uter lactis, Iudicum, sicut uter in fumo pone lachrimam meam in utrem tuum, Psalmiste. Et collectio et isti utres vini et utres vini veteres, Iosue, et scripta est in ipsis aleph in loco vau ayin⁵ appoal, sed uter lactis scriptum est cum vau.

נע ונד תהיה בארץ ^{(בר’ ד, יב)}, נודו¹ לו כל סביביו ^{(יר’ מח, יז)}, ואל תנודו² לו ^{(יר’ כב, י)}, לבא לנוד לו ולנחמו ^{(איוב ב, יא)}, וינודו³ לו וינחמו אותו^{4 (איוב מב, יט)}, מי ינוד לך ^{(יש’ נא, יט)}. ובחלם⁵ ואל תנוד^{6 7 (יר’ טז, ה)}, ענין הנענוע והטלטול. ובא בענין נחמת האבל וספור⁸ הצרות עמו לפי שהמנחמים נדים ממקומם זה מפה וזה מפה לנחם האבל ויטלטלו בעבורו. וכן בענין הזה ההתפעל אפרים מתנודד ^{(יר’ לא, יח)}, כלומר מספר קורותיו בינו ובין⁹ עצמו. ובענין הנוד והתנודדה כמלונה ^{(יש’ כד, כ)}, כי מדי דבריך בו תתנודד ^{(יר’ מח, כז)}, פירושו כאדם המתנודד ומכרכר לשמחה. והפעל הכבד ויד רשעים אל תנידני^{10 (תה’ לו, יב)}, להניד רגל ישראל ^{(מל"ב כא, ח)}, ובליעל כקוץ מנד כלהם ^{(שמ"ב כג, ו)}. והשם וישב בארץ נד^{11 (בר’ ד, טז)}, נודי¹² ספרת¹³ אתה ^{(תה’ נו, ט)}. ועם מ"ם נוספת מנוד ראש ^{(תה’ מד, טו)}. ומשקל אחר וניד שפתי יחשך ^{(איוב טז, ה)}. ובה"א הנקבה לנידה היתה ^{(איכה א, ח)}. ומשקל אחר נד קציר ^{(יש’ יז, יא)}. ויתכן מן השרש הזה נצבו כמו נד ^{(שמ’ טו, ח)}. וכבר כתבנוהו שרש בפני עצמו¹⁴. וענין אחר ואת¹⁵נאד¹⁶ החלב ^{(שופ’ ד, יט)}, כנאד בקיטור ^{(תה’ קיט, פג)} שימה דמעתי בנאדך ^{(תה’ נו, ט)}. והקבוץ ואלה נאדות היין ^{(יהו’ ט, יג)}, ונאדות יין בלים ^{(יהו’ ט, ד)}, ונכתבה בהם האל"ף במקום וא"ו¹⁷ עי"ן הפעל. אבל את נאד¹⁸ החלב נכתב באלף וא"ו¹⁹.