Mensuravit. Et mensuravi cum mensura, expo. et mensuravit. Et verbum grave duo milia batos mensuravit, expo. sic erat mensura sua, ut dicere sic erat fortificans parvula de tollerare holocaustum, Regum, fortificans tantum, ut dicere quod non fuit mensura sua magna ad omnia holocausta et pacifica, quod non tollerant aque, Ieremie, non valebunt aque sed exibunt de ipsis quia ipse fracte sunt multiplicans ad tollerare, Ezechielis, expo. calix ipse magnus ad sufferre multum sicut quod dixit funda et ampla ad sufferre¹ propter splendorem, Ezechielis, expo. ensis acutus ad sufferre² et tollerare interfectionem et propter multiplicare splendorem ad timere facere populos. Et dominus meus pater meus expo. ad sufferre sicut ad facere comedere. Et iam scripsimus ipsum in radice comedit. Et terribilis valde et quis sufferret ipsum, Ioelis, et quis tollerabit ipsum. Et de modo isto et radice in geminari pe et lamed ecce cęli et cęli cęlorum non sufferrent te, Verba, ut dicere non poterunt te et non sufferrent te defessus sum sufferre, Ieremie, ad posse et sufferre, infirma et non sufferret ipsam et non poterit sustinere ipsam, et quis sustinebit diem adventus eius, quis sufferet et sustinebit spiritus viri³ sustineat infirmitatem⁴ suam spiritum contritum quis sustinebit ipsum ut dicere magis leve ad sufferre infirmitatem corporis quam infirmitatem anime. Et modus alius proximus huic et ipse spavit regem, Samuelis, et nutriam te ibi, In principio, et nutrivit ipsos pane et aqua, Regum, et pavit Ioseph patrem suum, et fratres suos, In principio, modus iste modus alimenti ad sufficientiam necessitatis sicut mensura omnis unius et unius, et non ipsum exiens de modo primo sed est conclusum in ipso, et sic dispensabit verba sua cum iudicio^(a), Psalmiste, ut dicere quod educet ipsa cum iudicio et rectitudine et cum mensura et non multiplicabit in verbis. Vel expo. verba sua facta sua ut dicere quod regulat sumptus suos et dona sua in regula et iudicio. Et de ista radice et modo et avarus non dicet liberalis, Isaie.

Mensuravit. Et mensuravi cum mensura, expo. et mensuravit. Et verbum grave duo milia batos mensuravit, expo. sic erat mensura sua, ut dicere sic erat fortificans parvula de tollerare holocaustum, Regum, fortificans tantum, ut dicere quod non fuit mensura sua magna ad omnia holocausta et pacifica, quod non tollerant aque, Ieremie, non valebunt aque sed exibunt de ipsis quia ipse fracte sunt multiplicans ad tollerare, Ezechielis, expo. calix ipse magnus ad sufferre multum sicut quod dixit funda et ampla ad sufferre¹ propter splendorem, Ezechielis, expo. ensis acutus ad sufferre² et tollerare interfectionem et propter multiplicare splendorem ad timere facere populos. Et dominus meus pater meus expo. ad sufferre sicut ad facere comedere. Et iam scripsimus ipsum in radice comedit. Et terribilis valde et quis sufferret ipsum, Ioelis, et quis tollerabit ipsum. Et de modo isto et radice in geminari pe et lamed ecce cęli et cęli cęlorum non sufferrent te, Verba, ut dicere non poterunt te et non sufferrent te defessus sum sufferre, Ieremie, ad posse et sufferre, infirma et non sufferret ipsam et non poterit sustinere ipsam, et quis sustinebit diem adventus eius, quis sufferet et sustinebit spiritus viri³ sustineat infirmitatem⁴ suam spiritum contritum quis sustinebit ipsum ut dicere magis leve ad sufferre infirmitatem corporis quam infirmitatem anime. Et modus alius proximus huic et ipse spavit regem, Samuelis, et nutriam te ibi, In principio, et nutrivit ipsos pane et aqua, Regum, et pavit Ioseph patrem suum, et fratres suos, In principio, modus iste modus alimenti ad sufficientiam necessitatis sicut mensura omnis unius et unius, et non ipsum exiens de modo primo sed est conclusum in ipso, et sic dispensabit verba sua cum iudicio^(a), Psalmiste, ut dicere quod educet ipsa cum iudicio et rectitudine et cum mensura et non multiplicabit in verbis. Vel expo. verba sua facta sua ut dicere quod regulat sumptus suos et dona sua in regula et iudicio. Et de ista radice et modo et avarus non dicet liberalis, Isaie.

וכל בשליש^{5 (יש’ מ, יב)}, פירושו ומדד. והפעל הכבד אלפים בת יכיל ^{(מל"א ז, כו)}, פירושו כך היתה מדתו, כלומר כך היה מחזיק. קטן מהכיל ⁶ העולה^{7 (מל"א ח, סד)}, מהחזיק כל כך כלומר שלא היתה מדתו גדולתו⁸ לכל העולות והשלמים. אשר לא יכילו⁹ המים ^{(יר’ ב, יג)}, לא יחזיקו המים אלא יצאו מהם כי הם נשברים. מרבה להכיל ^{(יח’ כג, לב)}, פירושו הכוס היא גדולה להחזיק הרבה כמו שאמר העמקה¹⁰ והרחבה^{11 (יח’ כג, לב)}. להכיל למען ברק ^{(יח’ כא, לג)}, פירושו החרב הוחדה להחזיק ולסבול ההרג ולמען הראות¹² ברקה להפחיד העמים. ואדני¹³ אבי ז"ל פירש להכיל כמו להאכיל. וכבר כתבנוהו בשרש אכל. ונורא מאד ומי יכילנו ^{(יואל ב, יא)}, ומי יסבלנו. ומן הענין הזה והשרש הזה בהכפל הפ"א והלמ"ד הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ^{(מל"א ח, כז)}, כלומר לא יחזיקוך ולא יסבלוך. ונלאיתי¹⁴ כלכל ^{(יר’ כ, ט)}, להחזיק ולסבול. ומי יכלכל^{15 16} יום בואו ^{(מלאכי ג, ב)}, מי יוכל להחזיק ולסבול. הנצבה לא יכלכל ^{(זכ’ יא, טז)}, החולה שעומדת במקום אחד לא יסבול אותה ולא יחזקנה. רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה ^{(מש’ יח, יד)}, כלומר יותר כקל¹⁷ לסבול חלי הגוף מחלי הנפש. וענין אחר קרוב לזה והוא כלכל את המלך ^{(שמ"ב יט, לג)}, וכלכלתי אותך¹⁸ שם ^{(בר’ מה, יא)}, וכלכלם לחם ומים ^{(מל"א יח, ד)}, ¹⁹ ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ^{(בר’ מז, יב)}, ענין זה הוא ענין המזון לספק הצרך²⁰ כמדת כל אחד ²¹ ואיננו יוצא א²²מן הענין²³ הראשון אבל הוא נכלל בו. וכן יכלכל דבריו במשפט ^{(תה’ קיב, ה)}, כלומר שיוציאם במשפט וביושר ובמדה ולא ירבה בדברים. או פירוש דבריו עניניו כלומר שמסדר הוצאותיו ומתנותיו בסדר ובמשפט. ומזה השרש והענין ולכילי לא יאמר שוע ^{(יש’ לב, ה)}. ועוד נכתבנו בשרש כיל.

וכל בשליש^{5 (יש’ מ, יב)}, פירושו ומדד. והפעל הכבד אלפים בת יכיל ^{(מל"א ז, כו)}, פירושו כך היתה מדתו, כלומר כך היה מחזיק. קטן מהכיל ⁶ העולה^{7 (מל"א ח, סד)}, מהחזיק כל כך כלומר שלא היתה מדתו גדולתו⁸ לכל העולות והשלמים. אשר לא יכילו⁹ המים ^{(יר’ ב, יג)}, לא יחזיקו המים אלא יצאו מהם כי הם נשברים. מרבה להכיל ^{(יח’ כג, לב)}, פירושו הכוס היא גדולה להחזיק הרבה כמו שאמר העמקה¹⁰ והרחבה^{11 (יח’ כג, לב)}. להכיל למען ברק ^{(יח’ כא, לג)}, פירושו החרב הוחדה להחזיק ולסבול ההרג ולמען הראות¹² ברקה להפחיד העמים. ואדני¹³ אבי ז"ל פירש להכיל כמו להאכיל. וכבר כתבנוהו בשרש אכל. ונורא מאד ומי יכילנו ^{(יואל ב, יא)}, ומי יסבלנו. ומן הענין הזה והשרש הזה בהכפל הפ"א והלמ"ד הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ^{(מל"א ח, כז)}, כלומר לא יחזיקוך ולא יסבלוך. ונלאיתי¹⁴ כלכל ^{(יר’ כ, ט)}, להחזיק ולסבול. ומי יכלכל^{15 16} יום בואו ^{(מלאכי ג, ב)}, מי יוכל להחזיק ולסבול. הנצבה לא יכלכל ^{(זכ’ יא, טז)}, החולה שעומדת במקום אחד לא יסבול אותה ולא יחזקנה. רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה ^{(מש’ יח, יד)}, כלומר יותר כקל¹⁷ לסבול חלי הגוף מחלי הנפש. וענין אחר קרוב לזה והוא כלכל את המלך ^{(שמ"ב יט, לג)}, וכלכלתי אותך¹⁸ שם ^{(בר’ מה, יא)}, וכלכלם לחם ומים ^{(מל"א יח, ד)}, ¹⁹ ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ^{(בר’ מז, יב)}, ענין זה הוא ענין המזון לספק הצרך²⁰ כמדת כל אחד ²¹ ואיננו יוצא א²²מן הענין²³ הראשון אבל הוא נכלל בו. וכן יכלכל דבריו במשפט ^{(תה’ קיב, ה)}, כלומר שיוציאם במשפט וביושר ובמדה ולא ירבה בדברים. או פירוש דבריו עניניו כלומר שמסדר הוצאותיו ומתנותיו בסדר ובמשפט. ומזה השרש והענין ולכילי לא יאמר שוע ^{(יש’ לב, ה)}. ועוד נכתבנו בשרש כיל.