Tacuit. Propter Sion non tacebo, ne forte taceas de me, et tacuerunt unde eorum, tempus ad tacere. Et verbum grave tacui de semper, et vos facientes tacere, Iudicum, certe ego tacens, et de semper etiam ego scivi tacere, Regum, sunt dicentes ipsum imperativum, et erat conveniens ad pathissare. Et rectum quod est preteritum sicut iudicium suum, et expo. quando quod dixit ipsis et ego scivi ipsi tacuerunt quod non locuti¹ fuerunt ad ipsum ultra. Et quod est verbum transiens et levite facientes tacere in toto populo, Nehemie, omnia ipsa modus taciturnitatis.

למען ציון לא אחשה ^{(יש’ סב, א)}, פן תחשה ממני ^{(תה’ כח, א)}, ויחשו גליהם ^{(תה’ קז, כט)}, עת לחשות ^{(קה’ ג, ז)}. והפעל הכבד החישיתי¹ מעולם ^{2 (יש’ מב, יד)}, ואתם מחשים אל תעצלו ^{(שופ’ יח, ט)}, הלא אני מחשה ומעולם^{3(יש’ נז, יא)}. גם אני ידעתי החשו ^{(מל"ב ב, ג)}, יש אומרים כי הוא צווי והיה ראוי להפתח. והנכון שהוא עבר כמשפטו ופירושו כשאמר להם גם אני ידעתי ⁴ החשו שלא דברו אליו עוד. ואשר הוא פועל יוצא והלוים מחשים לכל העם ^{(נחמ’ ח, יא)}. כלם ענין שתיקה.