Rubuit. Rubuerunt proprietate magis quam lapides pretiosi^(a),⁽ⁱ⁾ dagessato¹ scutum fortis eius rubeum, pelles arietum rubricate. Et verbum grave aliud, si rubre fiant ut coccinnum. Et hitpaal non videbis vinum quoniam rubefaciet se. Et adiectivum amicus meus candidus et rubicundus, vacca rubra, rubei sicut sanguis. Et adiectivum ultra, rubeus² cum pulchritudine occulorum. Et in duplicare ayn et lammet³ vult dicere in ipso multam rubedinem, vel multum rubeus. Et sic dixerunt doctores viridis viridis qui in viridibus, adamdam rubeus qui in rubeis plaga. Alba rubea, alba rubea, mixta et mixta in duobus coloribus albedine et nigredine. Sardius pitra⁴, vocatur sic lapis quoniam quod ipse rubeus significatum eorum cognitum. Et significatum humi et hominis⁵ etiam sic cognitum, et homo vocatur supra terra⁶ quod assumptus⁷ inde⁸. Et venit terra in significato terrarum⁹, supra faciem terre, et supra agro, colentes¹⁰ agrum suum, si supra me terra mea exclamabit, et supra pulverem, et pulvis supra capita eorum¹¹. Et connectitur pulveri terra pulveris, sicut lutum luti. Et adam vocatur individuo, homo qui approssimabit de vobis¹² sacrificium, et in genere, ab homine usque ad pecus, hominem quem creavi,⁽ⁱⁱⁱ⁾ et ipse erit ferus homo, ut dicere homo de¹³ deserto sicut ferus. Etiam filii hominis etiam filii viri, filii hominis ipsi multitudo populi, filii viri ipsi magni, sicut Gedeon¹⁴ filius Ioas vir Israel, vult dicere magnus Israel caput eorum¹⁵. Et in Israel et in homine, vult dicere et in residuo filiorum hominis, ut dicere in populis. Et Ionatan¹⁶ tirgem^17(iv) fecisti differentiam inter filios hominis. Et vocarunt mulieres¹⁸ solum adam, sicut pulchritudo hominis sicut intellectus suus, et sic declaraverunt ipsum et fecerunt ipsum sicut similitudinem viri, et posuit ipsum in loco suo de loco suo innovetur longe valde de adam^(v) sicut pulchritudinem hominis.^(vi) Ad sedere domi, et non ad necessitatem aliam, sicut quod dixit civitatem,^(vii) nomen civitatis.

אדמו עצם מפנינים ^{(איכה ד, ז)}. והפעול מן הדגוש מגן גבורהו מאדם ^{(נח' ב, ד)}, עורות אלים מאדמים ^{(שמ' כה, ה)}. ופעל כבד אחר אם יאדימו כתולע ^{(יש' א, יח)}. וההתפעל אל תרא יין כי יתאדם ^{(מש' כג, לא)}. והתאר דודי צח ואדום ^{(שה"ש ה, י)}, פרה אדמה ^{(במ' יט, ב)}, אדמים ^{(מל"ב ג, כב)}, והתאר עוד אדמוני עם יפה עם יפה¹ עינים ^{(שמ"א טז, יב)}. ובהכפל העי"ן והלמ"ד רוצה לומר בו רוב האדמימות, או אדמדם ^{(וי' יג, מט)}. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[א] ירקרק ירוק שבירוקים, אדמדם. אדום שבאדומים. נגע לבן אדמדם ^{(וי' יג, מב)}, לבנה אדמדמת ^{(וי' יג, כד)}, פתוך ומעורב בשני מראים לובן ואדם. אדם פטדה ^{(שמ' כח, יז)}, נקראת כן האבן לפי שהיא אדמה, ענינם² ידוע. וענין אדמה ואדם³ גם כן ידוע. ואדם נקרא על ⁴ האדמה אשר לקח משם, והמין נקרא על שם⁵ אדם. ויבא אדמה בענין ארץ, על פני האדמה ^{(במ' יב, ג)}, ועל השדה, ועובד⁶ אדמתו ^{(מש' יב, יא)}, אם עלי אדמתי תזעק ^{(איוב לא, לח)}, ועל העפר, ואדמה על ראשו ^{(שמ"א ד, יב)}. ונסמך לעפר אדמת עפר ^{(דנ' יב, ב)}, כמו טיט היון ^{(תה' מ, ג)}. ואדם יקרא על הפרט, אדם כי יקריב מכם קרבן ^{(וי' א, ב)}, ועל הכלל, מאדם עד בהמה ^{(בר' ו, ז)}, את האדם אשר בראתי ^{(בר' ו, ו)}, ועל קצת הכלל, וריחק יי את האדם ^{(יש' ו, יב)}, והוא יהיה פרא אדם ^{(בר' טו, יב)}, כלומר אדם מדברי כפרא. גם בני אדם ^{(תה' מט, ג)} בני אדם הם המון העם, בני איש הם הגדולים, כמו גדעון בן יואש איש ישראל ^{(שופ' ז, יד)}, רוצה לומר גדול ישראל וראשם. ובישראל ובאדם ^{(יר' לב, כ)}, רוצה לומר ובשאר בני אדם, כלומר באומות. ויונתן תרגם ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא. וקראו לנשים בלבד אדם, כתפוארת אדם לשבת בית ^{(יש' מד, יג)}, ונפש אדם מן הנשים ^{(במ' לא, לה)}. ואדני אבי ע"ה⁷ פירש כתפארת אדם כמשמעו, וכן פרשו ויעשו כתבנית איש כתפארת אדם⁸ ולמה? לשבת בית ולא⁹ לצורך אחר, כמו שאמר¹⁰ ויניחהו תחתיו ממקומו¹¹ לא ימיש ^{(במ' לא, לה)}. הרחק מאד מאדם העיר ^{(יהו' ג, טז)}, שם עיר.