Marginalia
a. Voluit vel ut ipsa ita dicamus voluntavit
b. palma manus vel frustra manus
Defecit. Et defecit oppressor1,(i) Et vixit2,(ii) verbum preteritum in pondere voluit(a) in filia Iacob, et sic si consumpta est pro semper misericordia eius, Psalmiste, modus eorum cognitus, consumptus est oppressor3, consumptum est argentum et sic omnia ipsa. Et nomen in defectu lignorum extinguetur ignis, Proverbiorum, cum sex punctis in non ligna4, si non adhuc vir, si non ultra5 vir, Samuelis, usque non locus, Isaie, usque non locus, in nihil fraudavit ipsum, Isaie, gratis sine iudicio. Et veniet in loco si non nisi quod irritare irritasti, Samuelis, non de me, Isaie, et pro certo res6, Balac, si non quod fortis populus, Misit, et non ultra nisi deus, Isaie, ego et sine me ultra, Sophonie, ego et non sine me adhuc. Terminos terre, Samuelis, fines terre, et omnia ipsa propinque ad modum unum qui est modus consumationis et res que non ipsa, si non quod omne unum declarabitur secundum modum eius et prope ipsum. Aque consumationis, Ezechielis, aque consumptionis quod non in ipsis si non parum. Et rabi Iona declaravit ipsum aquas palmarum(iii) addita, expo. aque7 manuum quia manus in lingua caldea vocatur palma manus(b) et voluntas eius dicere quia aque non fuerunt cooperientes si non palmas pedum eius. Et doctores nostri declaraverunt ipsum quod homo transiens in ipsis usque talos eius, et sic caldeizavit Ionathan aque talorum.
אפס המץ (יש' טז, ד), כי אפס כסף (בר' מז, טו), פעל עבר בשקל חפץ בבת יעקב (בר' לד, יט), וכן האפס לנצח חסדו (תה' עז, ט), ענינם 1. כלה המץ, כלה כסף2 , וכן כלם. והשם באפס עצים תכבה אש (מש' כו, כ), בשש נקדות בלא עצים, האפס עוד איש (שמ"ב ט, ג), הלא עוד איש, עד אפס מקום (יש' ה, ח), עד לא מקום, באפס עשקו (יש' נב, ד), בחנם בלא משפט. ויבא במקום בלתי אפס כי נאץ נאצת (שמ"ב יב, יד), אפס מאותי (יש' נד, טו), ואפס את הדבר (במ' כב, לה), אפס כי עז העם (במ' יג, כט), ואין עוד אפס אלהים (יש' מה, יד), אני ואפסי עוד (צפ' ב, טז), אני ואין בלתי עוד. אפסי ארץ (שמ"א ב, י), קצות הארץ, וכלם קרובים לענין אחד שהוא ענין כליון ודבר שאינו, אלא שכל אחד יתפרש ב3 לפי ענינו הקרוב לו. מי אפסים (יח' מז, ג), מי כליון שאין בהם אלא מעט. ורבי יונה פרשו מי פסים והאל"ף נוסף, פרושו4 מי כפים כי הכף בלשון ארמית נקראת5 פס ידא, ורצונו לומר כי המים לא היו מכסים כי אם כפות רגליו. ורבותינו ז"ל6 פרשוהו [א], שאדם עובר בהם עד קרסוליו, וכן תרגם יונתן מי קרסולין.
Sources rabbiniques
א. משנה שקלים ו, ג