Salus. Egressus es ad salutem populi tui, Abacuc, cum sere. Et sunt⁽ⁱ⁾ cum segol et scripsimus ipsa in parte dicduc. Quia omnis salus mea et omnis voluntas, Samuelis, cum hiric iot. Et cum segol et salutem tuam dabis nobis, Psalmiste. Et pondus aliud et fuit mihi ad salutem, Nomina, dic anime mee salus tua ego, Psalmiste. Et cum addictione de tav et cadet pe appoal et fecit Dominus salutem, Samuelis, dans salutem regibus, Psalmiste, et Domini salus, etsalus¹ salus cum multitudine consiliariorum, Proverbiorum, fallax equus ad salutem, Psalmiste. Et adhuc memorabimus ipsa in radice salus. Et dominus meus pater meus expo. de isto modo si infractione sua ipsis salus, Iob, expo. infractione que est dies mortis ipsis salus ad eos qui fessi robore et erit salus de salute cum defectu pe sicut fructus montium que est sicut fructus deficiens pe. Et verbum grave de² ipso quia salvavit Dominus Christum suum, Psalmiste, et fuit ipsis ad salvatorem, Isaie, salva Domine populum tuum, salva nos deus salutis nostre. Et nomen ad salutem, Psalmiste, et congregatio deus nobis deus ad salutes. Et niphal Israel salvus fuit, Isaie, populus³ salvus fuit in domino, Verba, patha quia sunt verbum preteritum, non rex salvus, Psalmiste, cames quia est stans et salvabimini de inimicis vestris, In deserto, salvati in domino deo vestro.

יצאת לישע עמך ^{(חב’ ג, יב)}, בצרי. ויש עוד בצרי ויש בסגול, וכתבנו אותם בחלק הדקדוק. כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח ^{(שמ"ב כג, ה)}, ¹ וישעך תתן לנו ^{(תה’ פה, ח)}. ומשקל אחר ויהי לי לישועה ^{(שמ’ טו, ב)}, אומר² לנפשי ישועתך³ אני ^{(תה’ לה, ג)}. ובתוספת תי"ו וכפל⁴ פ"א הפעל ויעש י"י תשועה ^{5 (שמ"א יט, ה)}, הנותן תשועה למלכים ^{(תה’ קמד, י)}, ולי"י התשועה ^{(מש’ כא, לא)}, ותשועה ברוב⁶ יועץ ^{(מש’ יא, יד)}, שקר הסוס לתשועה ^{(תה’ לג, יז)}. ועוד נזכרם בשרש שוע. ואדני⁷ אבי ז"ל פרש⁸ מזה הענין אם בפידו להן שוע ^{(איוב ל, כד)}, פירושו בפיד שהוא יום המיתה להן תשועה לאותן שהן יגיעי כח בחיים כמו שאמר שמה⁹ ינוחו יגיעי כח ^{(איוב ג, יז)}. ויהיה שוע מן ישע בחסרון הפ"א כמו בול הרים ^{(איוב מ, כ)}, שהוא כמו יבול חסר הפ"א. והפעל הכבד ממנו כי הושיע י"י משיחו ^{(תה’ כ, ז)}, ויהי להם למושיע ^{(יש’ סג, ח)}, הושע י"י את עמך ^{(יר’ לא, ז)}, הושיענו אלהי ישענו ^{(דה"א טז, לה)}. והשם מושעה. והקבוץ האל לנו ¹⁰ למושעות ^{(תה’ סח, כא)}. והנפעל ישראל נושע בי"י ^{(יש’ מה, יז)}, עם נושע בי"י ^{(דב’ לג, כט)}, פתח כי הם פעל¹¹ עבר. אין המלך נושע ברב חיל ^{(תה’ לג, ט)}, קמץ כי הוא עומד. ונושעתם מאויביכם^{12 (במ’ י, ט)}, נושעים בי"י אלהיכם.¹³