Marginalia
Dormivit. Dormivi tunc quiescet mihi, Iob, et dormient in sylvis, et dormient et somnium semper, Ieremie, et dormivit et somniavit, Principio, quia non dormient, Proverbiorum, iot stans cum gaia surge quare dormis Domine, Psalmiste, non ipse dimictens ad dormire, Ecclesiastes. Et adiectivum et1 evigilavit sicut dormiens Dominus, Psalmiste, ego dormiens, Cantici. Et nomen non amabis somnium Proverbiorum, sic dabit dilecto suo somnium, Psalmiste, et aleph mutatione he, dulcis somnus operantis, Ecclesiastes, somnus de semper, Ieremie, et sine affixione cum tau si dedero somnum oculis meis, Psalmiste, et somnus eius fractus supra ipsum, Danielis. Et verbum grave et dormire fecit ipsum supra genua sua, Iudicum, notum2. Et modus alius et comedetis vetus, Et vocavit, nova etiam vetera, Cantici. Et niphal de ipso et senescetis in terra, Verba, senex vetus, Et vocavit, vult dicere senex multum vetus de anno preterito vetus de tribus annis. Lepra vetus, Et vocavit, notum.
ישנתי אז ינוח לי (איוב ג, יב), 1 וישנו ביערים (יח’ לד, כה), וישנו שנת עולם ולא יקיצו (יר’ נא, לט), ויישן ויחלום2 שנית (בר’ מא, ה), כי לא ישנו אם לא ירעו (מש’ ד, טז), היו"ד מעמדת בגעיא. עורה למה תישן י"י (תה’ מד, כד), איננו מניח לו לישון (קה’ ה, יא), 3 ויקץ כישן י"י (תה’ עח, סה), אני ישנה ולבי ער (שה"ש ה, ב). והשם אל תאהב שנה פן תורש (מש’ כ, יג), כן יתן לידידו שנא (תה’ קכז, ב), האל"ף תמורת ה"א. מתוקה שנת העובד (קה’ ה, יא), שנת עולם (יר’ נא, לט). ובלי סמיכות עם התי"ו אם אתן שנת לעיני (תה’ קלב, ד), ושנתו נהיתה עליו4 (דנ’ ב, א). והפעל הכבד ותישנהו על ברכיה (שופ’ טז, יט), ידוע. וענין אחר ואכלתם ישן נושן5 (וי’ כו, י), חדשים גם ישנים (שה"ש ז, יד). והנפעל ממנו ונושנתם בארץ (דב’ ד, כה). ישן נושן (וי’ כו, י), רוצה לומר ישן מאד, ישן של אשתקד, נושן של שלש שנים. צרעת נושנת היא (וי’ יג, יא), ידוע.