Dedit. Proice ad Dominum quod dedit tibi expo. quod dedit tibi ut dicere quod dedit tibi usque diem proice supra ipsum necessitatem tuam, et ipse gubernabit te sicut gubernavit te usque huc vel iehacha nomen ut dicere dona tua proiice supra domum quia ipse dabit ipsa et ipse gubernabit te. Et doctores nostri declaraverunt ipsum lingua oneris et oneris cęperunt ipsum de lingua Syra in dicere ipsos non fuerunt scientes doctores nostri quid proiice supra Dominum onus tuum, audiverunt ad ipsum mulionem qui dixit ad quendam hominem cape onus tuum et pone camelis da descendemus da lateremus latere da nunc veniam ad te, In principio, ut dicere da auxilium vel consilium, et coniungemus dictionem istam ad mulierem, et ad multos, et licet quod est lingua masculi, quia quod non est imperativum proprie supra datione rei, propterea posuerunt dictionem in loco infiniti, vel nomen ac si dixisset opus re ista ad dare in ipso consilium, vel donatio consilii, vel auxilii, vel usi sunt dictione supra modo temporis constituti et sollicitatione unius ad sotium suum supra negotio. Et sic lingua ambulationis in isto modo, sicut ambula nunc tentabo te, cum letitia ambulate et vendamus ipsum ad Ismaelitas, Ambulavit, demus bibere patri nostro vinum, ambulate et cogitabimus supra Ieremiam cogitationes ambulate et percutiamus ipsum in lingua. Et quia quod ambulatio sollicitatio et sessio pigritia dicta est sollicitatio in lingua ambulationis, amaverunt date, Osee, expo. amaverunt semper dicere date, da lintiamen quod supra te, Rut, ut dicere da ipsi postquam apprehendet in ipsa, ut ad ponere¹ in ipsa ordeum.

השלך על יי יהבך ^{(תה’ נה, כג)}, פירוש אשר יהבך¹ כלומר אשר נתן לך עד היום השלך עליו צרכך והוא יכלכלך כמו שכלכלך עד הנה. או יהבך שם כלומר מתנותיך השלך על² י"י כי הוא יתנם לך³ והוא יכלכלך. ורבותינו ז"ל פירשוהו לשון משא וטעינה. ⁴ כאמרם⁵^[א] לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על י"י יהבך שמעוה לההוא ⁶ דקאמר ⁷שקול יהביך ושדי אגמלאי. הבה נרדה ^{8(בר’ יא, ז)}, הבה נלבנה לבנים ^{(בר’ יא, ג)}, הבה נא אבא אליך ^{(בר’ לח, טז)}, כלומר א⁹תן 0עצה או עזר¹⁰. ונסמכה המלה הזאת לנקבה ולרבים אף¹¹ על פי שהיא¹² לשון זכר לפי שאינה צווי ממש על נתינת הדבר לפיכך שמו המלה במקום מקור או שם כאלו¹³ אמר צריך הדבר הזה לתת בו עצה או נתינת עצה או עזר כי הרגילו¹⁴ המלה על ענין הזמנה וזרוז¹⁵ אחד לחבירו על המעשה. וכן לשון הליכה בזה הענין כמו לכה נא אנסכה בשמחה ^{(קה’ ב, א)}, לכו ונמכרנו לישמעאלים ^{(בר’ לז, כז)}, לכה נשקה את אבינו ^{16 (בר’ יט, לב)}, לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות ^{(יר’ יח, יח)}, לכו ונכהו בלשון ^{(יר’ יח, יח)}. ¹⁷ אהבו הבו ^{(הו’ ד, יח)}, פירושו אהבו תמיד לומר תנו, הבי המטפחת אשר עליך ^{(רות ג, טו)}, כלומר הבי אותה לאחד שיאחז עמך בה כדי לשום בה את¹⁸ השעורים.