Deiecit. Deicite ipsam, et rabi Iuda dixit quod de proprietate ista ablactatus¹ manum suam posuit, Isaie, cum mutatione de iot in he. Et verbum grave ad deicere cornua gentium, Zacarie, ad deicere, et iecerunt lapidem in me, Quomodo, iudicium suum, et iecerunt expo. et iecerunt. Et in deficere pe appoal relicta fuit motio sua supra iot futuri. Et ad scientiam domini mei patris mei est de edificio hiphil iudicium suum, et deiecerunt. Et verbum grave augumentatum est in modo alio, laudavimus te deus, etiam ego laudabo te in instrumento cythare, laudetur nomen tuum domine, laudate domini, et de cantico meo laudabo te, propterea populi laudabunt te, Psalmiste, laudabit ad orationem, Nehemie, modus laudis et confessionis. Et nomen vel infinitum ad laudare ipsum et fratres eius, Nehemie, et venit dagges mutatione quiete laudare sicut dagges isti nati sunt ad haphera² die nasci, licet quod scripta est iot quia sic scripta est vau in nati fuerunt ad haphera que est pe appoal. Et licet sic quod daggessata est lamed ad defectum pe appoal et bonum de hoc quod dicemus quod dagges littere laudare ad daggessari iot et ad glorificare lecturam eius quia non ipsum simile ad vau nati sunt quod tau licet quod ipsa scripta non ipsa lecta et ipsa ac si non ipsa, et propterea daggessata est lamed ad defectum suum sed iot laudare ipsa lecta sed non fuit lectura eius cognita ad declarationem daggessata. Et pondus aliud confessio et vox psalmi et captum fuit nomen de ipso laudabo Dominum³ propterea vocavit nomen suum Iuda, In principio, et quia quod propietas regni Israel et cornu eorum forte Iuda, vocati sunt omnis Israel Iudei, et ad Iudeos sicut scriptura eorum, Hester, et capient in ora vestimenti vir iudeum, Zacarie, et sic gentilizata fuit lingua sancta in ipso, non loqueris nobis iudaice, Isaie. Et edificabitur verbum de ipso in reverti de populis ad legem Iudeorum et multi de populis terre iudaizantes, Hester. Et modus alius et conficens et reliquens misericordiam consequetur, Proverbiorum, et etiam ego confitebor tibi, Iob, vel erit laudabo te de modo secundo confitebuntur tibi fratres tui, In principio, expo. confitebuntur quod tu conveniens ad regnare supra ipsis. Et hitpaal et confitebitur quod peccavit, Et vocavit, et confitebuntur peccata eorum, In deserto, lingua confessionis notum, et de hoc modo sacrifica deo confessionem, Psalmiste, sacrificium quo confitens supra ipso peccata sua vocatur confessio, sed non fuit ipsi lex peccati et culpe si non confessio pacificorum si non quod confessio non erat devorata si non ad diem et noctem. Et licet quod fuit in ipsa sacrificium istud supra peccatis non fuit ipsi confessio peccati et culpe, quia peccatum et culpa veniunt supra peccato singulari, et hoc sacrificium fuit homo adducens supra omnia peccata eius, quod fuit volens ad confiteri et converti ad viam bonam. Et sunt dicentes quia fuit homo adducens ipsum sacrificium quando factum est ipsi miraculum et propterea vocatur confessio quod erat confitens ad deum supra miraculo quod factum est ipsi si supra confessione adducens ipsum, et appropinquabit supra sacrificium confessionem, Et vocavit, due confessiones magne, Nehemie, expo. duo panes confessionis qui fuerunt fermentum sicut quod scriptum est supra placentis panis fermentum approximabit sacrificium suum. Et dixit magnas quia in azimo⁴ fuerunt tres speties, placente^(a) crustule et placenta tenera et cum cames non fuit si non speties una ecce speties fermenti contra tres speties azimi propterea vocat ipsas magnas. Et rabi Iuda et rabi Iona posuerunt in modo alio duas confessiones magnas, et confessio secunda. Et expo. rabi Iona lingua congregationis et congregationum. Et doctores exposuerunt ipsum sicut quod scripsi qui dixerunt in Misna capitulum secundum de septimanis non addentes supra civitatem, et supra atriis si non in domo iudicii de septuaginta et uno, et cum duabus confessionibus et cantico, et domus iudicii euntes et due confessiones post ipsa interior devorata et exterior combusta et cetera. Et dicit in Gemera^(b) legimus duas confessiones quod dixerunt in pane eorum et non in carne eorum ibi sunt verba qui dixit passuc et fecit stare duas confessiones magnas.

ידו אליה ^{(יר’ ג, יד)}, פירושו השליכו. ורבי יהודה אמר כי מעיקר זה גמול ידו הדה ^{(יש’ יא, ח)}, בתמורת היו"ד בה"א. והפעל הכבד לידות את קרנות הגוים ^{(זכ’ ב, ד)}, להשליך. וידו אבן בי ^{(איכה ג, נג)}, משפטו ויידו¹. ובהעדר פ"א הפעל נשארה תנועתה על יו"ד ²אית"ן. ולדעת אדני³ אבי ז"ל הוא מבנין הפעיל, משפטו⁴ ויידוופירושו וישליכו⁵. והפעל הכבד הנוסף הוא בענין אחר הודינו לך אלהים ^{(תה’ עה, ב)}, גם אני אודך בכלי נבל ^{(תה’ עא, כב)}, יודו שמך י"י^{6(תה’ צט, ג)}, הודו לי"י כי טוב ^{(תה’ קו, א)}, ⁷ומשירי אהודנו ^{(תה’ כח, ז)}, על כן עמים יהודוך ^{(תה’ מה, יח)}, יהודה לתפלה ^{(נחמ’ יא, יז)}, ענין השבח וההודאה. והשם או מקור על הידות הוא ואחיו ^{(נחמ’ יב, ח)}, ובא דגש תמורת הנח⁸ הודות כמו דגש אל נולדו להרפה^{9 (דה"א כ, ח)}, יום הולדת את פרעה ^{(בר' מ, כ)10} , ואף על פי שנכתבה היו"ד ¹¹ כי כן נכתבה וא"ו¹² בנולדו להרפה¹³ שהיא הפ"א¹⁴ הפעל ואף על פי כן נדגשה הלמ"ד לחסרון פ"א הפעל. וטוב מזה שנאמר כי דגשיוד¹⁵ הידות להדגיש היו"ד ולפאר קריאתה כי אינה דומה לוא"ו¹⁶ נולדו כי הוא"ו¹⁷ אף על פי שהיא נכתבה¹⁸ אינה נקראת והיא כאלו¹⁹ אינה ולפיכך נדגשה הלמ"ד לחסרונה אבל יו"ד הידות היא נקראת אבל לא היתה קריאתה נכרת על הבאור²⁰ אם לא נדגשה. ומשקל אחר תודה וקול זמרה ^{(יש’ נא, ג)}. ולקח²¹ השם ממנו, הפעם²² אודה את י"י על כן קראה²³ שמו יהודה ^{(בר’ כט, לה)}. ולפי שעקר מלכות ישראל וקרנם החזק יהודה נקראו כל ישראל יהודים. ואל היהודים ככתבםוכלשונם^{24 (אס’ ח, ט)}, והחזיקו בכנף איש יהודי ^{(זכ’ ח, כג)}. וכן נתיחש²⁵ לשון הקדש בו ואל תדבר אלינו יהודית ^{(יש’ לו, יא)}. ונבנה פועל ממנו בשוב מהאומת²⁶ לדת היהודים ורבים מעמי הארץ מתיהדים ^{(אס’ ח, יז)}. וענין אחר ומודה ועוזב²⁷ ירוחם^{28 (מש’ כח, יג)}, וגם אני אודך ^{(איוב מ, יד)}, או יהיה אודך מענין השני. יודוך אחיך ^{(בר’ מט, ח)}, פירושו יודו ²⁹ שאתה ראוי למלוך עליהם. וההתפעל והתודה אשר חטא עליה ^{(וי’ ה, ה)}, והתודו את חטאתם אשר עשו ^{(במ’ ה, ז)}, לשון הודוי³⁰ ידוע. ומזה הענין זבח לאלהים תודה ^{(תה’ נ, יד)}, הזבח שמתודה עליו עונותיו נקרא תודה, אבל לא היה לו תורת חטאת ואשם אלא תורת שלמים אלא³¹שהתודה לא היתה נאכלת אלא ליום ולילה. ואף על פי שהיה בא הזבח הזה על עונות לא היה לו תורת חטאת ואשם לפי שהחטאת והאשם באין³² על עון מיוחד וזה הזבח היה אדם מביא ³³ על כל עונותיו כשהיה רוצה להתודות ולשוב לדרך הטובה. ויש אומרים כי היה אדם מביא אותו הקרבן כשנעשה לו נס ולכן נקראת תודה שהיה מודה לשם³⁴ על הנס שעשה³⁵ לו. אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה ^{(וי’ ז, יב)}. שתי תודות³⁶ גדולות^{37 (נחמ’ יב, לא)}, פירושו שני לחמי תודה שהיו³⁸ חמץ כמו שכתוב על חלות³⁹ לחם חמץ יקריב קרבנו ^{(וי’ ז, יג)}. ואמר גדולות כי במצה היו שלשת⁴⁰ מינין⁴¹ חלות, רקיקין ורביכה. ובחמץ⁴² לא היה כי אם מין אחד, הנה מן⁴³ החמץ כנגד שלשת⁴⁴ מיני מצה לפיכך קורא אותם גדולות. ורבי יהודה ורבי יונה אמרו⁴⁵ בענין אחר שתי תודות⁴⁶ גדולות⁴⁷ והתודה השנית ^{(נחמ’ יב, לח)} ופרש⁴⁸ רבי יונה לשון קהלה וקהלות. ורבותינו ז"ל פרשו⁴⁹ כמו שכתבתי, שאמרו במשנה פרק שני דשבועות ^[א] אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת וכו'. וקאמר בגמרא ^[ב] תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן. מנא הני מילי? דאמר קרא ואעמידה שתי תודות גדולות ^{(נחמ' יב, לא)}.