Excelluit^(a). Excellens magis quam sotius suus iustus, Proverbiorum, et modus suus excellens et laudatus et expo. passuc dixit sapiens in veritate quod iustus excellens et laudatus magis quam sotius suus¹ quod non iustus et est ipsi merces operum suorum in mundo futuro et via impiorum faciet errare ipsos, expo. et si dices postquam iustus excellens magis quam sotius eius quare non euntes filii hominis in viis eius, quia via impiorum prosperata est in mundo isto, et ipsa facit errare ipsos ad apprehendere viam impiorum et dimittere viam iustorum. Et scripsit rabi Iuda quod ad excellentem ad videntem ad solem, et excellentius quam ipsi filii² mi sollicitatus sis, Ecclesiastes. Et aptabitur ad dicere quod sunt nomina sicut nimietates et licet quod maior pars nominum in pondere isto gravisonum, venerunt ista acutisona et sic et remansionem destruximus, Samuelis, et sic congregans locustas. Et nomen excellentia in extollere excellentia fortitudinem, Principio, et solvens supra excellentiam faciens superbiam expo. et solvens meritum supra excellentiam et superbia qua superbit supra mansuetos qui consuetos ad facere superbiam et est cum sex punctis, et est cum quinque punctis magna excellentia valde. Et scripsit rabi Iona quia magna excellentia^(b) valde³ adiectivum⁴. Et aptabitur esse adiectivum sicut sotii eius. Et sapiens rabi Iuda exposuit excellens in extollere et excellens fortitudine adiectivum. Et pondus aliud que superfluitas homini, Ecclesiastes. Et pondus aliud que superfluitas homini, Ecclesiastes. Et pondus aliud propterea superfluitatem fecit, Isaie, et expo. divitias quas colligit et bona eorum supra fluvio salicis portabunt ipsos, et cum tau mutatione de he propterea superfluitatem fecit cames ad pondus et laus Domini. Et verbum grave de ipso solve filios mortificate, Psalmiste, festinatio sicut aquarum non amplificaberis, Principio, vel erit non amplificaberis⁵ quo non memoratus est agens suus de ipso. Et venit holem mutatione surec omnia ipsa laus et excellentia. Et scripsit rabi Abraham⁶ de isto modo excellens montium pascua eius, Iob, ut dicere melius quod in montibus. Et adhuc scribemus ipsum in radice turtur. Et in modo reliqui et reliquum destruximus, Samuelis. Et nomen reliquum locuste, Ioelis, et de reliquo olei, Et vocavit, et dimictent reliquum eorum parvulis suis, Psalmiste. Et niphal et non relictus fuit de ipsis vir, In deserto, et relictum⁷ de oleo, Et vocavit, ego relictus fui Domino propheta, Regum, et si superfuerit de carne sacrificiorum, Nomina, et non relinquetur res, Isaie. Et verbum grave quod fecit remanere grando, Nomina, fecit remanere nobis reliquias, Isaie, et fecerunt remanere viros de ipso, Nomina, omnia⁸ modus reliquiarum. Et modus alius composuerunt sagictas suas supra⁹ fune, Psalmiste, certe mota est funis eorum in ipsis, Iob, quod sunt cogitantes quod sunt ligati in mundo¹⁰ isto quia funem meam soluit, Iob, ut dicere funes timoris mei qua eram ligans ipsos in ipsa soluit nomen ipsam usque quod non¹¹ timuerunt et non afflicti fuerunt de ante me, et me afflixit et funes eorum, In deserto, modus eorum funes sed funes humide, Iudicum, modus eorum¹² virge quia que ratio ad funes iudicium eorum vel canape ad esse humida vel sicca sed voluntas eius ad dicere supra virgis et in dicere ipsum funes quia sic facientes de virgis funes in adhuc ipsis teneris quod poterunt ad inflectere ipsas. Et sunt declarantes pro certo mota est superfluitas eorum in ipsis supra funibus corporis que firmitas nervorum in ipsis dixit quod incidentur et dividentur et peribunt et sic funem meam soluit et afflixit me incidit nervum meum tenuem funis mea sicut lentescet proiciens cum arcu. Et sunt declarantes de hoc fac solvere filios mortue, Psalmiste, ut dicere tolle funem eorum et ligamen eorum quia quod dixit clamor carcerati dixit quod solveret ipsos de ligamine eorum et superflua supra epar, Vocavit, et ripa vocatur in lingua doctorum nostrorum tarpas, et in lingua ebade et dixit supra epate expositio sua cum epate quia parum de epate erat capiens cum superflua^(c).

יתר מרעהו צדיק ^{(מש’ יב, כו)}, תאר וענינו יתר ומשובח. ופירוש¹ הפסוק אמר החכם באמת כי הצדיק יתר ומשובח מרעהו שאיננו² צדיק ויש לו שכר מעשיו בעולם הבא. ודרך רשעים תתעם ^{(מש’ יב, כו)}, פירושו³ ואם תאמר אחר שהצדיק יתר מרעהו למה אין הולכים בני העולם בדרכיו? לפי שדרך הרשעים⁴ צלחה בעולם הזה והיא תתעה אותם לאחוז דרך הרשעים ולהניח דרך הצדיקים. וכתב רבי יהודה כי ויותר⁵ לרואי השמש ^{(קה’ ז, יב)}, ויותר⁶ מהמה בני הזהר^{7 (קה’ יב, יב)}, תאר. ויתכן לומר שהם⁸ שמות כמו יתרון, ואף על פי שרוב השמות במשקל הזה מלעיל באו אלו⁹ מלרע. וכן ואת היותר החרמנו ^{(שמ"א טו, יד)}. וכן יוצר גובי ^{(עמ’ ז, א)}. והשם יתר שאת ויתר עז ^{(בר’ מט, ג) 10} , והוא בשש נקודות¹¹. ויש בחמש נקדות גדול יתר מאד ^{(יש’ נו, יב)}. וכתב רבי יונה כי גדול יתר מאד תאר. ויתכן היותו שם כחבריו¹². והחכם רבי אברהם ¹³ פירש יתר שאת¹⁴ ויתר עז תאר. ומשלם על יתר עושה גאוה ^{(תה' לא, כד)}, פירושו הקדוש ברוך הוא משלם גמול על היתר והגאות שמתגאה על העניים מי שרגיל לעשות הגאוה¹⁵ ומשקל אחר מה יתרון לאדם ^{(קה’ א, ג)}. ומשקל אחר ומותר האדם¹⁶ מן הבהמה ^{17 (קה’ ג, יט)}. ומשקל אחר על כן יתרה עשה ^{(יש’ טו, ז)}, ופירושו הממון שקבץ, ופקדתם¹⁸ על נחל הערבים ישאום ^{(יש’ טו, ז)}. ובתי"ו תמורת הה"א על כן יתרת עשה¹⁹ אבדו ^{(יר’ מח, לו)}, קמוץ על משקל ²⁰ וזמרת יה ^{(שמ’ טו, ב)}. והפעל הכבד ממנו²¹ הותר בני תמותה ^{(תה’ עט, יא)}, פחז כמים אל תותר ^{(בר’ מט, ד)}, או יהיה אל תותר משלא²² נזכר פועלו ממנו ובא החלם²³ תמורת השרק²⁴, כלם בענין²⁵ השבח והמעלה. וכתב רבי אדנים מזה הענין יתור הרים מרעהו ^{(איוב לט, ה)}, כלומר המשובח שבהרים. ועוד נכתבנו בשרש תור. ובענין השאר ואת היותר החרמתי²⁶. והשם יתר הגזם ^{27 (יואל א, ד)}, ומיתר השמן ^{(וי’ יד, יז)}, והניחו יתרם לעולליהם ^{(תה’ יז, יד)}. והנפעל לא²⁸ נותר מהם איש ^{(במ’ כו, סה)}, והנותר בשמן ^{29 (במ’ יד, יח)}, אני נותרתי נביא לי"י לבדוי ^{(מל"א יח, כב)}, ואם יותר מבשר המלואים^{30 (שמ’ כט, לד)}, לא יותר דבר ^{(יש’ לט, ו)}. והפעל הכבד אשר הותיר הברד ^{(שמ’ י, טו)}, הותיר לנו שריד ^{31 (יש’ א, ט)}, ויותירו³² אנשים ממנו ^{(שמ’ טז, כ)}, כלם ענין השאר. ³³ כוננו חצם על יתר ^{(תה’ יא, ב)}. הלא נסע יתרם בם ^{(איוב ד, כא)}, שהם חושבים שהם נקשרים בעולם הזה. ואת מיתריהם ^{(שמ’ לה, יח)}, ענינם חבלים. אבל יתרים לחים ^{(שופ’ טז, ז)}, ענינו³⁴ שבטים כי מה טעם ליתרים העושים³⁵ מפשתן או מקנבס להיותם לחים או יבשים? אבל רצונו לומר על שבטים. ובאמרו יתרים כי ³⁶ עושים מן השבטים חבלים בעודם חיים³⁷ לחים שיוכלו לקפל אותם. כי יתרי פתח ^{(איוב ל, יא)}, פירושו יתר יראתי שהייתי אוסר אותם בו פתח אותו השם עד שלא יראו ולא נענו מפני ואתו³⁸ ענה. ³⁹ ויש מפרשים מזה הותר בני תמותה, כלומר הסר⁴⁰ יתרם וקשורם לפי שאמר ^{(איוב ל, יא)} אנקת אסיר אמר שיתירם מן המאסר. ואת היותרת⁴¹ על הכבד ^{(שמ’ כט, יג)}, הוא הנקרא בדברי⁴² רבותינו ז"ל ^[א] טרפשא⁴³ ובלעז איבדש⁴⁴. ואמר על הכבד ופירושו עם הכבד, כי מעט מן הכבד היה נוטל עם היותרת.