Canuit. Senui et canui, Samuelis¹. Et adiectivum etiam canus etiam antiquus² in nobis, Iob. Et nomen quia surrexerunt oculi eius pre canitie sua, Regum. Et cum he mulieris etiam canities sparsa est in ipso, Osee, canities ipsa magis quam senium sicut quod dixerunt in Misna filius sessaginta ad senium filius septuaginta ad canitiem³, et sic scientia passuc et incanui postquam senui.

זקנתי ושבתי ^{(שמ"א יב, ב)}. והתאר גם שב גם ישיש בנו ^{(איוב טו, יא)}. והשם כי קמו עיניו משיבו ^{(מל"א יד, ד)}. ובה"א הנקבה גם שיבה זרקה בו ^{(הו' ז, ט)}, השיבה היא¹ יותר מהזקנה² כמו שאמרו במשנה ^[א] בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה, וכן דעת הפסוק ³ושבתי אחרי זקנתי.