Desolavit. Supra monte Sion qui desolatus est, Quomodo, dicere desolati sunt, Ezechielis, scriptum fuit cum he et lectura sua cum vau quia desolati sunt sicut desolati sunt supra te multi, Isaie^(a), ut desolari et sorbere vos de circuitu, Ezechielis^(b), et est infinitum in pondere si oblitus quiescere deus et dixi orare me ipsum desolabuntur recti supra hoc, Iob, desolamini celi, Ieremię, desolabitur et sibilabit, Regum, et secundum meam noticiam desolabo et sorbebo verbum transiens et sic desolari et sorbere. Et nomen desolatio erit tota terra desolationes mundi dabo tibi. Et pondus aliud ad desolationem ad desolationem, Ezechielis, quia aque mumbri͡ desolate erunt, Isaie. Et pondus aliud et cum desolatione bibent, Ezechielis Et pondus aliud desolatio et caligo, Isaie, qui posuit desolationes in terra, Psalmiste^(c). Et niphal et desolabuntur sacerdotes, Ieremie, desolatione tota terra et terra desolata fuit, Ezechielis, et civitates desolate, Isaie. Et verbum grave et desolabo ego terram, Et vocavit, ut desolem ipsos et sedi¹ desolatus in medio eorum, Ezechielis^(d), et ipsum stans si non desolari faciet supra ipsis habitacula eorum, Ieremie. Et dominus meus pater meus scripsit desolari faciet radix sua iasam. Et iam scripsimus ipsum ibi respicite ad me et desolamini cum xin² daggessata et he legetur³ cum⁴ cames larga sic inventa est in libris correctis et est imperativum et patha xin⁵ loco sere et iuditium et obstupescite. Et rabi Iona scripsit quod xin⁶ daggessata et legetur he si sit cum cames rapta sed ipse expo. ipsum etiam sic imperativum et dixit quod erat conveniens ad similitudinem gira oculos⁷ tuos et infinitum de quo non memoratus agens suus omnibus diebus desolari, Et vocavit, xin et mem daggessata in desolari de ipsis, Et vocavit, conversa fuit cames rapta in bet servitii ad levigare. Et iam meminimus dicduc eorum in parte dicduc et dictio desolari et in desolari he mulieris lenis et iudicium cum mappic. Et grave aliud et sedi desolatus, Ezre^(e), et transiens supra ala reptilium abhominationum desolans, Danielis^(f), ut dicere desolans videntes. Et possibile etiam ipsum stans ut dicere supra seperatione⁸ reptilium et erit homo desolatus et admirans luxit supra me desolata, Ieremie. Et pondus aliud posuit me desolatum, Quomodo^(g), curret supra desolatum et ad dare abhominationem desolantem, Danielis, sunt filii mei desolati, Quomodo, et cum nun loco mem omnes porte eius desolate, Quomodo, quia multi filii desolate ut dicere quod non ipsa maritatata. Et collectio hereditates desolate. Et nomen in pondere isto ista desolatio generatione et generatione, Isaie, et vide desolationem nostram, Danielis, omnia ipsa cum sere mem et in parte eorum cum seva. Et hitpaal quare desolaberis et desolatus sum supra visione, Danielis^(h), et obstupui et non sufficiens, Isaie, intra me obstupuit⁹ cor meum, Psalmiste. Et possibile ad esse quare desolaberis de edificio niphal omnia ipsa modus desolationis sunt de ipsis semama¹⁰ in modo desolationis. Et sunt de ipsis semema in modo admirationis.

על הר ציון ששמם ^{(איכה ה, יח)}, לאמר שממה ^{(יח' לה, יב)}, נכתב בה"א וקריאתו בוא"ו¹. על אשר שממה ^{(יח' לה, טו)}. כאשר שממו עליך רבים ^{(יש' נב, יד)}, יען ביען² שמות ושאוף אתכם מסביב^{3 (יח' לו, ג)}, והוא מקור בפלס⁴ השכח חנות אל, ואומר חלותי היא. ישמו⁵ ישרים על זאת ^{(איוב יז, ח)}, שומו⁶ שמים^{7 (יר' ב, יב)}, ישם⁸ וישרק^{(ii)9 (מל"א ט, ח)}. ¹⁰והשם שממה תהיה כל הארץ ^{(יר' ד, כז)}, שממות עולם אתנך ^{(יח' לה, ט)}. ומשקל אחר לשממה ושממה ^{(יח' לה, ז)}. ומשקל אחר שממה ומשמה ^{(יח' לג, כח)}, כי מי נמרים משמות¹³ יהיו ^{(יש' טו, ו)}. ומשקל אחר במשורה ובשממון ישתו ^{(יח' ד, טז)}. ומשקל אחר שמה ושערורה ^{(יר' ה, ל)}, אשר שם שמות בארץ ^{(תה' מו, ט)}. והנפעל ונשמו הכהנים ^{(יר' ד, ט)}, נשמה כל הארץ ^{(יר' יב, יא)}, והארץ הנשמה ^{(יח' לו, לד)}, וערים נשמות^{14 (יש' נד, ג)}, ¹⁵והפעל הכבד והשמותי אני את הארץ ^{(וי' כו, לב)}, ¹⁶למען אשמם ^{(יח' כ, כו)}. ואשב¹⁷משמים בתוכם ^{(שם ג, טו)}, והוא עומד. אם לא ישים עליהם נויה'^{18 (יר' מט, כ)}. ואדני אבי ז"ל כתב כי¹⁹ ישים שרשו ישם²⁰. וכבר כתבנוהו שם. פנו אלי והשמו ^{(איוב כא, ה)}, אין השי"ן דגושה והה"א תקרא בקמץ²¹ רחב. ²² נמצאובספרים²³ המדויקים²⁴, והוא צווי ופתח השי"ן תחת צרי²⁵ ומשפטו והשמו²¹. ורבי יונה כתב כי השי"ן דגושה ויקרא הה"א אם כן בקמץ חטף אבל הוא²⁷ פירש אותו ²⁸גם כן ²⁹צווי ואמר כי היה ראוי להיות על דמיון הסבי עיניך. והמקור משלא נזכר פועלו כל ימי השמה ^{(וי' כו, לד)}, השי"ן והמ"ם דגושין³⁰. בהשמה מהם ^{(וי' כו, מג)}, נהפך הקמץ חטף³¹ בבי"ת³² השמוש להקל. וכבר זכרנו דקדוקם בחלק הדקדוק. ³³וכבד אחר³⁵ ואשבה משומם ^{(עז' ט, ג)}. והיוצא ועל כנף שקוצים משומם ^{(דנ' ט, כז)}, כלומר משומם הרואים³⁶. ואפשר³⁷ גם הוא עומד כלומר על פרישת השקוצים יהיה אדם משומם ותמה. והתאר אבלה עלי שממה ^{(יר' יב, יא)}. ומשקל אחר שמני שומם ^{(איכה ג, יא)}, תתך על שומם ^{(דנ' ט, כז)}, ולתת³⁸ שקוץ שמם^{39 (דנ' יב, יא)}, היו⁴⁰ בני שוממים ^{(איכה א, טז)}. ובנו"ן מקום מ"ם כל שעריה שוממין ^{(איכה א, ד)}. כי רבים בני שוממה ^{(יש' נד, א)}, כלומר שאינה בעולה. והקבוץ נחלות שוממות ^{(יש' מט, ח)41}. והשם במשקל זה ⁴³שוממות דור ודור ^{(יש' סא, ד)}, וראה שוממותינו^{44 (דנ' ט, יח)}. ⁴³⁴⁶וההתפעל למה תשומם ^{(קה' ז, טז)}, ואשתומם על המראה ^{(דנ' ח, כז)}, ואשתומם ואין סומך ^{(יש' סג, ה)}, בתו כי⁴⁸ ישתומם לבי ^{(תה' קמג, ד)}, ואיפשר⁴⁹ להיות למה תשומם ⁴⁸מבנין נפעל. כלם ענין שממה יש מהם שממה בענין חרבה, ויש מהם שממה בענין התמיהה.