Apposuit^(a). Quia Mose apposuit¹ manus suas supra ipsum, In deserto, et apposuit manum suam ad parietem, Verba, et levite apposuerunt manus suas supra ipsum², In deserto, sustentans Dominus ad omnes cadentes, Psalmiste, creationem coniunctam custodies³ pax pax, Isaie^(b), coniunctum cor eius non timebit, Psalmiste, et furor meus ipse sustinuit me et iustitia eius ipsa sustinuit ipsum, Isaie. Et niphal⁴ supra ipsum supra ipsum appositus sum a vulva, Psalmiste, quod sustentabit vir supra ipsum, Isaie, et substinuerunt se populus supra verbis Ezechie, Verba, modus dictionum ista et similium ipsis sustentatio et expo. creationem coniunctam custodies vult dicere voluntatem que est consumpta et innixa supra te custodies ipsam et erit in pace quia in te sperans. Et est modus proximus ad istum modum et innixus est rex Babilonie supra Hierusalem, Ezechielis, supra me sustentavit, Psalmiste. Et verbum grave confortate me cum fialis vini, Cantici, modus dictionum istarum approximationis et causationis. Et doctores nostri servierunt sibi multum in ista lingua in dicere ipsos vespera sabbati coniuncta ad obscuritatem et sine hoc⁵ multa. Et in modo proximo sicut sic quod dixerunt vide quod supra te hic sustentatio mea ut dicere sustentatio mea et spes mea supra te, et frumento et musto sustentavi ipsum, In principio, vult dicere quod fuerunt coniuncta et proxima ipsi semper et sic spiritu voluntatis substentabis me, Psalmiste, quod sit coniunctus et proximus mihi continue. Et modus alius et cooperuit ipsum cum⁶ lodice hispido, Iudicum, et est scriptum cum xin est opertorium grossum quod exeunt supra ipsum fila de lana et est quod appellant ipsum doctores nostri gelocar⁷ et vocant ipsum in lingua cot. Et simile sibi in verbis doctorum nostrorum⁸ qui vocant rem grossam semita sicut quod dixit semita et chelista et sine hoc multa et ecce ego futurus ad declarare ipsum in littera xin⁹ cum auxilio dei.

כי סמך משה את ידיו עליו ^{(דב’ לד, ט)}, וסמך ידו על¹ הקיר ^{(עמ’ ה, יט)}, והלוים יסמכו את ידיהם ^{(במ’ ח, יב)}, סומך י"י לכל הנופלים^{2 (תה’ קמה, יד)}, יצר סמוך תצר שלום ^{3 (יש’ כו, ג)}, סמוך לבו לא יירא ^{(תה’ קיב, ח)}, וחמתי היא סמכתני ^{(יש’ סג, ה)}, וצדקתו היא סמכתנו^{4 (יש’ נט, טז)}. והנפעל עליך נסמכתי מרחם^{5 (תה’ עא, ו)}, אשר יסמך איש עליו ^{(יש’ לו, ו)}, ויסמכו העם על דברי יחזקיהו ^{(דה"ב לב, ח)}. ענין המלות האלה והדומה⁶ להם המשען. ופירוש יצר סמוך תצר שלום^{7(יש’ כו, ג)} רוצה לומר יצר שהוא סמוך⁸ ונשען עליך תצרנו ויהיה בשלום כי בך בטוח. ויש ענין אחר⁹קרוב לזה הענין כי¹⁰סמך מלך בבל ^{11(יח’ כד, ב)}, עלי סמכה חמתך ^{(תה’ פח, ח)}. והפעל הכבד סמכוני באשישות ^{(שה"ש ב, ה)}. ענין המלות האלה¹² הקרוב¹³ והסבוב. ורבותינו ז"ל¹⁴נשתמשו הרבה בזה הלשון באמרם ^[א] ערב שבת סמוך לחשכה¹⁵ וזולת זה הרבה מאד. ובענין הראשון כמו כן שאמרו ^[ב] חזי דעלך קא סמיכנא, כלומר משענתי וסברי¹⁶ עליך. ודגן ותירוש סמכתיו ^{(בר’ כז, לז)}, רוצה לומר שיהיו סמוכים וקרובים לו לעולם. וכן ורוח נדיבה תסמכני ^{(תה’ נא, יד)}, שתהיה סמוכה וקרובה לי תמיד. וענין אחר ותכסהו בשמיכה ^{(שופ’ ד, יח)}, והוא כתוב בשי"ן. הוא הכסות העב שיוצאין¹⁷ עליו ציציות מן הצמר והוא שקראו לו רבותינו ז"ל גלופקר ^[ג], וקורין לו בלעז קוט. ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל¹⁸שקורין לדבר העב סמיכתא כמו שאמרו ^[ד] סמיכתא וקלישתא וזולת זה הרבה. והנני עתיד לבארו עוד¹⁹באות השי"ן בגזרת האל.