Marginalia
a. incus
Vice. Vice foris vice in plateis, Proverbiorum, hac vice, In principio, septem vicibus, Et vocavit, recordare mei nunc et fortifica me nunc tantum vice ista, Iudicum. Et expo.1 doctor noster Iona de hoc et incepit spiritus dei ad vicissitudinare ipsum iudicium vult dicere incepit prophetia ad venire ad ipsum vice prima. Vel erit lephamo ad frangere2 ipsum et ad conterere3 ipsum de modo et contritus fuit spiritus eius, In principio, contritus fui et non loquar, Psalmiste, quod est lingua fractionis et contusionis, et est rectum. Et hitpaal de hoc et contritus fuit spiritus eius, Danielis4. Et nomen percussio plage, Isaie, vult dicere fractio plage vel plaga fractionis vel erit5 paam(a) nomen instrumenti quo percutientes in ipso et est recipiens. Et sic dixit targum qui percutit in incude. Et de isto modo vocata est exterior pars tintinabuli auri et granatum quia est mecasches et conteritur cum acino qui in medio eius et dederunt campanellas in medio granatorum, Nomina, ut dicere inter granatum et granatum erat campanella. Et doctores nostri exposuerunt de hoc ad pulsare ipsum quod fuit spiritus prophetie sonans ante ipsum sicut campanella. Et sunt declarantes de hoc eleva percussiones tuas desolationes semper, Psalmiste, sicut percussiones tuas. Et modus alius quod pulchri facti sunt gressus tui, Cantici, eleva gressus tuos gressus pauperum pedes et declaraverunt de hoc cameram ad cameram tribus et triginta passibus, Ezechielis. Et Ionatan caldeizat triginta et tribus undecim in regula. Et in collectione mulierum anguli eius vult dicere anguli eius.
פעם בחוץ פעם ברחובות1 (מש’ ז, יב), זאת הפעם (בר’ ב, כג), שבע פעמים (בר’ יג, ג), זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים (שופ’ טז, כח). ופירש רבי יונה מזה ותחל רוח י"י לפעמו (שופ’ יג, כה), רוצה לומר החלה הנבואה לבא אליו פעם ראשונה. או יהיה לפעמו לשברו ולכתתו מענין ותפעם רוחו (בר’ מא, ח), נפעמתי ולא אדבר (תה’ עז, ה), שהוא לשון שבר וכתות. והוא הנכון. וההתפעל מזה ותתפעם רוחו (דנ’ ב, א). והשם את הולם פעם (יש’ מא, ז), רוצה לומר שבר המכה או מכת שבר2. או יהיה פעם שם כלי המכין3 בו והוא המקבת. וכן אמר התרגום דמטפח בקורנסא. ומזה הענין נקרא הזג4 פעמון5 זהב ורמון (שמ’ כח, לד), לפי שהוא מתקשקש ומתכתת בענבל שבתוכו. ויתנו את הפעמונים6 בתוך הרמונים7 (שמ’ לט, כה), כלומר בין רמון ורמון היה פעמון. ורבותינו ז"ל8פירשו מזה [א], לפעמו שהיתה רוח הנבואה מקשקשת לפניו כזוג. ויש מפרשים מזה הרימה פעמיך למשואות9 נצח (תה’ עד, ג), כמו מהלמותיך. וענין אחר מה יפו פעמיך (שה"ש ז, ב), הרימה פעמיך (תה’ עד, ג), פעמי דלים (יש’ כו, ו), רגלים. ופרשו10 מזה והצלעות11צלע אל צלע שלש12 ושלשים פעמים (יח’ מא, ו). ויונתן תרגם תלתין ותלת חדא עשר בסדרא. ובקבוץ הנקבות13 פעמותיו14 (שמ’ כה, יב), רוצה לומר זויותיו.
Sources rabbiniques
א. בבלי, סוטה ט ע"ב