Consolatus est. Quia consolatus est supra Amnon filio suo qui mortuus est, Samuelis. Et niphal preteritum ad proprietatem suam ninham, et fuisset het conveniens ad daggessari ipsos videbit Pharao et consolabitur, et consolabuntur nos¹, Ezechielis, et consolati eritis supra malo, Ieremie, et consolatus est Isac, post matrem suam, In principio, noluit consolari supra filiis suis, defessus sum consolari, Ieremie. Et nomen consolatio abscondetur ab oculis meis, Osee. Et pondus aliud ista consolatio mea in afflictione mea, Psalmiste. Et pondus aliud calix consolationum, Ieremie, consolationes tue delectabunt, Psalmiste. Et in collectione mulierum consolationes dei, Iob. Et verbum grave, quia consolatus est Dominus Sion consolatus est omnia deserta eius, consolamini² populus meus, sicut vir quem mater sua consolabitur ipsum, Isaie, sicut tristes consolabitur, Iob, et consolantes et non inveni, Psalmiste. Et cuius non memoratus est agens suus de ipso turbata non consolata fuit et in Ierusalem non consolabimini, Isaie. Et hitpaal et noluit ad consolari, In principio, heu consolabor de angustiantibus me, Isaie, et conveniens consolabor sic scripsit ipsum rabi Iona in possibili. Et ego dico quod non ipsum quia nun³ camessata et propterea est de edificio niphal et si fuisset de edificio hitpaal fuisset pathissata quia cum het non veniet complementum dagges sicut quod scripsi in parte dicduc et faciam quiescere iram meam in ipsis et consolabor, Ezechielis, conveniens et consolabor me recordatus sum iudiciorum tuorum a seculo Domine et consolatus sum, Psalmiste, consolans se pro te ad interficere te, In principio, omnia ipsa modus consolationum⁴ et notum. Et modus alius et Dominus⁵ penituit quia regnare fecit Saulem, Samuelis, patha quia est niphal preteritum et conveniens in ipso ninham. Et non vir penitens supra malo suo, Ieremie, cames et est niphal stans et sic et penitebit pro malo, Ione, cames quia penitui quia feci ipsos, In principio, et penituit Dominus supra malo, Nomina. Et hitpaal et supra servis suis penitebit, Psalmiste. Et nomen simul commote fuerunt consolationes^(a) meę, Oseę, omnia ipsa modus penitentie et expo. commote sunt consolationes^(b) meę, commote sunt penitentię mee quando cogitavi ad subvertere et destruere ipsos.

כי נחם על אמנון כי מת ^{(שמ"ב יג, לט)}, הוא נפעל עבר ועל עיקרו¹ ננחם והיתה החי"ת ראויה להדגש. וכן אותם יראה פרעה ונחם ^{(יח’ לב, לא)}, ונחמו אתכם ^{(יח’ יד, כג)}, ונחמתי על הרעה ^{(יר’ יח, ח)}, וינחם יצחק אחרי אמו ^{(בר’ כד, סו)}, מאנה הנחם² על בניה ^{(יר’ לא, טו)}, הלאתי³ הנחם ^{(יר’ טו, ו)}, והשם נחם נסתר⁴ מעיני ^{(הו’ יג, יד)}. ומשקל אחר ואשלם נחמים ^{(יש’ נז, יח)}, דברים נחומים^{5 (זכ’ א, יג)}, וחסר הנסמך והראוי דברים דברי נחומים⁶. ומשקל אחר זאת נחמתי בעניי^{7 (תה’ קיט, נ)}. ומשקל אחר כוס תנחומים ^{(יר’ טז, ז)}, משוד⁸ תנחומיה^{9 (יש’ סו, יא)}, תנחומיך ישעשעו נפשי ^{(תה’ צד, יט)}. ובקבוץ הנקבות תנחומות אל ^{(איוב טו, יא)}. והפעל הכבד כי נחם י"י ציון נחם כל חרבותיה^{10 (יש’ נא, ג)},נחמו¹¹נחמו עמי ^{(יש’ מ, א)}, כאיש אשר אמו תנחמנו ^{(יש’ סו, יג)}, כאשר אבלים ינחם ^{(איוב כט, כה)}, ולמנחמים לא¹² מצאתי ^{(תה’ סט, כא)}. ושלא נזכר פועלו¹³ ממנו סוערה¹⁴ לא נחמה ^{(יש’ נד, יא)}, ובירושלם תנחמו ^{(יש’ סו, יג)}. וההתפעל¹⁵ וימאן להתנחם ^{(בר’ לז, לה)}. הוי אנחם מצרי ^{(יש’ א, כד)}, הראוי אתנחם כן כתבו רבי יונה באפשר. ואני אומר כי אינו^{16 17} כי הנו"ן קמוצה ולפיכך הוא מבנין נפעל ואם היה מבנין ההתפעל¹⁸ היתה פתוחה כי עם החי"ת לא יבא תשלום הדגש כמו שכתבתי בחלק הדקדוק. והנחותי¹⁹ חמותי²⁰ בם והנחמתי ^{(יח’ ה, יג)}, הראוי התנחמתי²¹. זכרתי משפטיך מעולם י"י ואתנחם ^{(תה’ קיט, נב)}, מתנחם לך להרגך ^{(בר’ כז, מב)}, כלם ענין תנחומים וידוע הוא. וענין אחר וי"י נחם כי המלך²² את שאול ^{(שמ"א טו, לה)}, פתח כי הוא נפעל עבר והראוי בו ננחם. ואין²³ איש נחם על רעתו ^{(יר’ ח, ו)}, קמץ והוא נפעל עומד. וכן ונחם על הרעה ^{(יונה ד, ב)}, ²⁴. כי נחמתי כי עשיתים ^{(בר’ ו, ז)}, וינחם י"י על הרעה ^{(שמ’ לב, יד)}. וההתפעל ועל עבדיו יתנחם ^{(דב’ לב, לו)}. והשם יחד נכמרו נחומי ^{(הו’ יא, ח)}, כלם ענין חרטה. ופירושו נכמרו נחומי²⁵ נתגלגלו חרטותי כשחשבתי להפך ולשחת אותם.