Accessit^(a). Et accessit ad ipsum Iuda, et accesserunt ancille, appropinqua illuc, In principio, et cum patha accede obvia in ipso, Samuelis, accede ad me et sedebo, Isaie, accede illuc prope me quod sedebo in latitudine quia angustus mihi locus, et sic accede illuc, In principio, licet quod est procul de loco loquentis, et prope ad locum alterum, accedite nunc ad me, et accesseunt, Principio, accede huc, Rut, ad accedere ad me Ieremie, usque ad cedere ipsum ad fratres suos, In principio, non accedas ad me, quia sanctificavi me magis quam tu, Isaie. Et niphal propterea quod appropinquatus populus iste, Isaie, sic scripsit rabi Iona et sic in parte librorum, et massoret non sicut ipsum in libro, et adhuc massoret alius approximatus et approximabitur quattuor et sotius suus fortificabunt se, afflictus si sic secundum massoret propterea quod approximatus cum xin, quia ista quattuor sunt cum xin¹ et in parte² librorum invenietur propterea quod angariatus cum sin³. Et scientia caldeizantis sic qui caldeizat quia multiplicatus est populus iste et appropinquabit Mose solus ipse, Nomina, et post sic appropinquaverunt filii Israel, Nomina, et appropinquabit cognata eius, Verba, et etiam sacerdotes appropinquati ad Dominum, Nomina. Et hitpaal appropinquaverunt simul, liberati gentium, Isaie, grave et applicabit ipsum Dominus suus ad iudices, Nomina, et approximavit ipsum et comedit, In principio. Et rabi Iona scripsit non appropinquabit et non anticipabitur propter nos malum, Amos, verbum stans et aptabitur ad declarare ipsum transitivum sicut sotii sui vult dicere appropinquare facies inimicos et anticipare⁴ facies ipsos propter nos. Et cuius non memoratus est agens suus non ad vincula approximati fuerunt.

ויגש אליו יהודה ^{(בר’ מד, יח)}, ותגשן השפחות ^{(בר’ לג, ו)}, גש הלאה ^{(בר’ יט, ט)}, ובפתח גש פגע בו ^{(שמ"ב א, טו)}. גשה לי ואשבה ^{(יש’ מט, כ)}, גש שמה בעבורי שאשב בריוח כי צר לי המקום. וכן גש הלאה כי אף על פי שהוא רחוק ממקום המדבר הוא קרוב אל המקום האחר. גשו נא אלי ויגשו ^{(בר’ מה, ד)}, גשי הלום ^{(רות ב, יד)}, לגשת אלי ^{(יר’ ל, כא)}, עד גשתו עד אחיו ^{(בר’ לג, ג)}, אל תגש בי כי קדשתיך ^{(בר’ סח, ה)}. והנפעל יען כי נגש העם הזה ^{(בר’ כט, יג)}. כן כתבו רבי יונה. וכן נמצא¹ במקצת הספרים והמסורת לית בספרא. ועוד מסורת² אחר³ נגש ונגש ד' ⁴ ואיש ישראל וחברו ירהבו נענה. אם כן לפי המסורת יען כי נגש הוא⁵ בשי"ן כי אלה הארבעה ⁶ הן⁷ בסי"ן. ובמקצת הספרים ימצא ⁸ נגש בסי"ן. ודעת המתרגם כן שתרגם חלף דאתרברב⁹ עמא הדין. ונגש משה לבדו ^{(שמ’ כד, ב)}, ואחרי כן נגשו ¹⁰ בני ישראל ^{(שמ’ לד, לב)}, ונגשה יבמתו ^{(דב’ כה, ט)}, וגם הכהנים הנגשים אל י"י ^{(שמ’ יט, כב)}. וההתפעל התנגשו יחדו פליטי הגוים ^{(יש’ מה, כ)}, והכבד והגישו אדניו ^{(שמ’ כא, ו)}, ויגש לו ויאכל ^{(בר’ כז, כה)}. ורבי יונה כתב לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה ^{(עמ’ ט, י)}, פעל עומד ויתכן לפרשו יוצא כחבריו רוצה¹¹ לומר תגיש האויבים ותקדימם¹² בעדנו¹³. ושלא נזכר פועלו¹⁴ לא¹⁵לנחשתים הגשו ^{(שמ"ב ג, לד)}.