Enuntiavit. Qui nuntiavit, In principio, cui nuntiasti verba, Iob, sicut ad quem nuntiavi diem ad Dominum deum tuum, Verba, ut dicere narrabo et legam verba ante ipsum, et dabo ante ipsum confessionem quia veni ad locum quem promisit patribus nostris ad clare nobis. Et patronus alarum nuntiabit rem, Ecclesiastes, cum sere et cum iot tractionis. Et sic et nuntiabis filiis Israel, Nomina, nuntiare, nuntiabimus ad regem, Ieremie, annuntians nativitatem suam, Hester, et vos nonne nuntiabitis, Isaie, nuntiate et nuntiabimus ipsum, Ieremie, expo. et nuntiabimus supra ipsum rem mendacii et nuntiabimus ipsum ad regem sicut quod dixit venite et percutiamus ipsum cum lingua^(a). Et cuius quod non memoratus est agens suus et renuntiabitur tibi, Verba, nuntiari nuntiatum fuit mihi, Rut, nuntiari infinitum modus omnium modus narrationis, si non quod modus nuntiationis¹ veniet supra novis et non sic modus narrationis si non supra re que facta est, vel dicta est, coram domino Christus eius, Samuelis^(b), cum sex punctis sicut nihil coram te, Isaie, faciam ipsi adiutorium ante ipsum, In principio, ut dicere quod erit ante ipsum et coram ipso continue ad servire ipsi, et caph sicut caph diei, quia irritare fecerunt in conspectu edificantes, Nehemie, lamed sicut lamed coram ipso et lamed ad coram dicet cum lamed et sine lamed et cum addictione de he coram nunc ad totum populum suum, Psalmiste, vel erit he in loco lamed servitii omnia ipsa modus eorum ad coram et conspectum, et quando dictio ista cum mem modus eius de longe sicut et stetit ipsi de adverso, In principio, de conspectu plage meę stabunt, Psalmiste, ut dicere procul adversum me et coram et non appropinquabunt ad me ad visitare me, tu stabis e contra, Samuelis, et quod quod dixit et stabunt de conspectu de procul, Regum, ad ostendere supra longitudine magis vel addictio declarationis et de modo iste vocatur caput populi nagit^(c) et tu eris ad principem, Samuelis, propter quod populus ponentes facies eorum continue et respicientes ad ipsum in omnibus factis suis princeps² deficiens intelligentiis et magnus fraudium^(d) de fine passuc didicimus expo. principii sui quia³ est deficiens dictio morietur. Et innixus est passuc supra intelligente quia invenimus in locis multis in lectura deficientem modum de passuc quia quod est intellectum de ipso et sic est iudicium passuc princeps deficiens intelligentiis et magnus violentiis monetur in brevitate dierum et odiens lucrum elongabit dies. Et dominus meus pater meus expo. de lingua targum in duobus modis trahite⁴ targum trahite⁵ dicit tollatur de mundo qui quod ipse magnus violentiis, sed odiens lucrum elongabit dies, et satis melius de hoc de lingua et consumpsit se et consumpsit se dicit morietur ante tempus suum et sic vocantur de hoc res bone et sapientie negidim propterea quod omnes respicientes ad ipsas propter estimationem eorum, audite quia sapientias loquar, Proverbiorum.

מי הגיד לך ^{(בר’ ג, יא)}. את מי הגדת מלין ^{(איוב כו, ד)}, כמו אל מי. הגדתי היום לי"י אלהיך ^{(דב’ כו, ג)}, כלומר אספר ואקרא הדברים לפניו ואתן ¹ הודאה כי באתי אל המקום אשר הבטיח ² אבתינו³ לתת לנו, ובעל כנפים יגד⁴ דבר ^{(קה’ י, כ)}, בצרי וביו"ד המשך. וכן ותגד⁵ לבני ישראל ^{(שמ’ יט, ג)}, הגד⁶ נגיד למלך ^{(יר’ לו, טז)}. מגדת מולדתה ^{(אס’ ב, כ)}, ואתם הלא⁷ תגידו ^{(יש’ מח, ו)}. הגידו ונגידנו ^{(יר’ כ, י)}, פירושו הגידו עליו דבר שקר ונגידנו למלך, כמו שאמר לכו ונכהו בלשון ^{(יר’ יח, יח)}. ושלא נזכר פועלו ממנו⁸ והוגד⁹ לך ^{(דב’ יז, ד)}, הגד הגד לי ^{(רות ב, יא)}, הגד מקור ענין כלם ענין ספור, אלא שענין ההגדה יבא גם על החדשות ולא כן ענין ספור¹⁰ אלא על הדבר שנעשה או לאמר¹¹. נגד י"י משיחו ^{(שמ"א טז, ו)}, ¹². כאין נגדך ^{(תה’ לט, ו)}, אעשה לו עזר כנגדו ^{(בר’ ב, יח)}, כלומר שתהיה לפניו ולעמתו¹³ תמיד לשרתו, והכ"ף ככ"ף כהיום. ¹⁴ובתוספת ה"א נגדה נא לכל עמו ^{(תה’ קטז, יח)}, ¹⁵ כלם ענינם לעומת ונכח. וכאשר המלה הזאת עם מ"ם ענינה מרחוק כמו ותשב לה מנגד ^{(בר’ כא, טז)}, מנגד נגעי יעמדו ^{(תה’ לח, יב)}, כלומר רחוק לעמתו¹⁶ונכח¹⁷ ולא יקרבו אלי¹⁸ לפקדני. ואתה תעמוד¹⁹ מנגד ^{(שמ"ב יח, יג)}. ומה שאמר ויעמדו מנגד מרחוק ^{(מל"ב ב, ז)}, להורות על המרחק יותר או הוא²⁰תוספת באור²¹. ומן הענין הזה נקרא ראש העם נגיד. ואתה תהיה לנגיד ^{(שמ"ב ה, ב)}, מפני שהעם שמים פניהם תמים²² ופונים אליו בכל עניניהם. נגיד חסר תבונות ורוב²³ מעשקות ^{(מש’ כח, טז)}, מסוק²⁴ הפסוק למדנו פירוש תחלתו כי הוא מסר מלת ימות וסמך הכתוב על המבין, כי מצאנו במקומות רבים במקרא חסר ענין מהפסוק לפי שהוא מובן ממנו, וכן הוא משפט הפסוק נגיד חסר תבונות ורב מעשקות ימות בקצר²⁵ ימים שונא²⁶ בצע יאריך ימים. ואדני²⁷ אבי ז"ל פרשו²⁸ מלשון תרגום בשני ענינים משכו תרגומו נגידו, או²⁹ ימשך מן העולם מי שהוא רוב³⁰ מעשקות אך שונא בצע יאריך ימים. ויותר טוב מזה הלשון³¹ ויגוע ואתנגיד³² , אומר³³ ימות קודם זמנו. וכן נקראו מזה הדברים הטובים והחכמות נגידים מפני שהכל פונים אליהם מפני חשיבותם, שמעו כי נגידים אדבר ^{(מש’ ח, ו)}.