Evulsit. Et evellet Israel, Regum, et civitates avulsisti, Psalmiste, et evellam quercus tuas, Michee, et avulsit ipsos Dominus, Verba, et plantabo vos et non avellam ad avellere et ad extirpare. Et niphal non avelletur non diruetur si avellentur aquę extraneę frigide, Ieremie. Et cuius non memoratus est agens suus de daggessato et avulsa fuit cum furore, Ezechielis, modus omnium avulsionis, sed si avellentur aquę extraneę proximus modus suus sicut avellentur cum tet quia tet et tau de prolatione una et veniunt in modo uno sicut erravit erravit. Et sic et evellam vos et civitatem istam sicut modus et evellam cum tau.

ונתש את ישראל ^{(מל"א יד, טו)}, וערים נתשת ^{(תה’ ט, ז)}, ונתשתי אשריך^{1 (מי’ ה, יג)}, ויתשם י"י מעל אדמתם^{2 (דב’ כט, כז)}, ונטעתי אתכם ולא אתוש ^{(יר’ מב, י)}, לנתוש ולנתוץ ^{(יר’ א, י)}. והנפעל לא ינתש ולא יהרס ^{(יר’ לא, מ)}, אם ינתשו מים זרים קרים ^{(יר’ יח, טו)}. ושלא נזכר פועלו³ מהכבד⁴ ותתש בחמה ^{(יח’ יט, יב)}. ענין כלם⁵ העקירה. אבל אם ינתשו מים זרים קרוב ענינו כמו ינטשו בטי"ת כי הטי"ת והתי"ו ממוצא אחד ויבאו בענין אחד כמו טעה ותעה. וכן ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבתיכם מעל פני ^{(יר’ כג, לט)}, כענין ונתשתי בתי"ו.