Abominatus est. Quia abominatus est Dominus in fiduciis tuis, si abominari abominatus es¹, Ieremie, et tu elongasti et abominatus es, Psalmiste, supra abominari eos legenti Domini, Ieremie, conversa est cames rapta ad raptam ad ampliare supra ipsam, et sic propter abominari vos in re ista mem² legitur cum cames larga et aleph cum cames rapta, et abominabor te de sacerdotio fungi mihi, Osee, scriptum est in ipsa aleph superflua inter samach et caph inventi. Et niphal³ argentum abominatum, Ieremie, et uxor pueritiarum quando abominationi⁴ erit, Isaie, sed liquefient sicut aque, Psalmiste, aleph mutatione geminationis, et iudicium suum liquefient sicut predati sunt reges, quod est sicut predati sunt, et sic pellis mea scissa est et liquefacta est, Iob, iudicium suum, et liquefacta est. Et est ad declarare et liquefacta est sicut socii eius de modo abominatus est.

כי מאס י"י במבטחיך ^{(יר’ ב, לז)}, המאוס¹ מאסת ^{(יר’ יד, יט)}, ואתה זנחת ותמאס ^{(תה’ פט, לט)}, על מאסם את תורת י"י ^{(עמ’ ב, ד)}, הוסב הקמץ חטף אל האל"ף להרחיב עליה. וכן יען מאסכם בדבר הזה ^{(יש’ ל, יב)}, המ"ם נקרא בקמץ רחב והאל"ף בקמץ חטף. ² והנפעל כסף נמאס ^{(יר’ ו, ל)}, ואשת נעורים כי תמאס ^{(יש’ נד, ו)}, אבל ימאסו כמו מים יתהלכו למו ^{(תה’ נח, ח)}, ל³האל"ף תמורת הכפל ומשפטו מססו⁴ כמו בזאו נהרים ארצו ^{(יש’ יח, ב)}, שהוא כמו בזזוי⁵, וכן עורי רגע וימאס ^{(איוב ז, ה)}, משפטו וימאס⁶. ויש לפרש וימסס⁷ כחבריו מענין מאוס.