Quietavit. Domum in abscondito quietabit^(a) iram, Proverbiorum, quietabit iram et dimisit ipsum. Et simile in verbis doctorum nostrorum declinantes canistrum ante pullos quod ascendant et descendant in sabato modus declinationis et est quod facies vasis ad deorsum e deorsum¹ eius sursum. Et rabi Iuda adduxit in istam radicem incurvabor deo altissimo, Michee, et forte invenit ipsum in libris suis camessatum. Et doctores nostri servierunt sibi multum in ista radice in modo coactionis, sicut dicere ipsos cogentes ipsum usque quo dicat volo ego, et sine isto multa et modus quietabit sed proximum magis ad istum modum et licet quod modus cogens ipsum. Et modus incurva² canistrum proxima.

Quietavit. Domum in abscondito quietabit^(a) iram, Proverbiorum, quietabit iram et dimisit ipsum. Et simile in verbis doctorum nostrorum declinantes canistrum ante pullos quod ascendant et descendant in sabato modus declinationis et est quod facies vasis ad deorsum e deorsum¹ eius sursum. Et rabi Iuda adduxit in istam radicem incurvabor deo altissimo, Michee, et forte invenit ipsum in libris suis camessatum. Et doctores nostri servierunt sibi multum in ista radice in modo coactionis, sicut dicere ipsos cogentes ipsum usque quo dicat volo ego, et sine isto multa et modus quietabit sed proximum magis ad istum modum et licet quod modus cogens ipsum. Et modus incurva² canistrum proxima.

מתן בסתר יכפה אף ^{(מש’ כא, יד)}, ישכך האף ויניחהו. ודומה לו בדברי³ רבותינו ז"ל ^[א] כופין את הסל לפני האפרוחין⁴ שיעלו ושירדו בשבת. ענין הכפייה ⁵ שפני הכלי למטה וגבו למעלה. ורבי יהודה הביא בזה השרש אכף לאלהי מרום ^{(מי’ ו, ו)}, ואולי מצאו בספריו קמץ⁶. ורבותינו ז"ל נשתמשו הרבה בזה השרש בענין ההכרח באמרם ^[ב] כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וזולת זה הרבה. וענין יכפה אף הוא יותר קרוב לזה הענין ואף על פי שענין כופין אותו וענין כופין את הסל קרובים.

מתן בסתר יכפה אף ^{(מש’ כא, יד)}, ישכך האף ויניחהו. ודומה לו בדברי³ רבותינו ז"ל ^[א] כופין את הסל לפני האפרוחין⁴ שיעלו ושירדו בשבת. ענין הכפייה ⁵ שפני הכלי למטה וגבו למעלה. ורבי יהודה הביא בזה השרש אכף לאלהי מרום ^{(מי’ ו, ו)}, ואולי מצאו בספריו קמץ⁶. ורבותינו ז"ל נשתמשו הרבה בזה השרש בענין ההכרח באמרם ^[ב] כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וזולת זה הרבה. וענין יכפה אף הוא יותר קרוב לזה הענין ואף על פי שענין כופין אותו וענין כופין את הסל קרובים.