Obliquavit. Obliquavit Vasti regina. Et niphal filius oblique rebellionis, Samuelis, adiectivum in statera niphal. Et iam scripsimus et est in radice obliquavit. Et verbum daggessatum ad obliquare hominem in lite sua quia mendacio obliquaverunt me, Psalmiste, quod obliquavit¹ ipsum. Et hitpaal et obliquabunt se viri exercitus, Ecclesiastes. Et nomen iniquitas in pondere terror vidisti Domine iniquitatem meam omnia ipsa, iniquitas et obliquatio, et notum est. Et modus alius ad scire temporizare lassum verbo, Isaie, expo. ad temporizare lassum verbo, Isaie, expo. ad temporizare lassum verbo et est sitibundus ad audire verbum Domini quod preparabunt ipsi rem in hora sua et de hoc tempus ad nasci et tempus ad mori, Ecclesiastes, non tempus congregari pecus, In principio, in tempore ipso, Verba, si ad tempus sicut hoc, Hester², venit tempus, Ezechielis, ad venit dies. Et in copulari cum pronominibus et dagges tau lamed appoal mutatione quiete sicut et aperitiones florum qui est de flore et aptabitur esse flos radix tempus nunc. Et venit ad temporizare cum surec³ sicut ad eligere totum hoc. Et sic doctores nostri memoraverunt ipsum geminatum in dicere ipsos ad tempora vespere. Vel erit ad tempora vespere cum duobus signis multiplicationis in multiplicatione marium et in multiplicatione mulierum et non ibi geminatio. Et sic capita Saulis cum duobus signis multiplicationis. Et dabo pluvias in tempore earum, Et vocavit⁴, quia non novit homo tempus suum, Ecclesiastes, et ad proximum ad venire tempus, Isaie, quare morieris in non tempore tuo, Ecclesiastes, expo. tempus prefixum homini in plus et est ad septuaginta vel octuaginta annos sicut quod dixit dies annorum nostrorum in ipsis septuaginta anni, et si in potentibus octuaginta anni. Et collecttio et ad tempora longa ipse prophetavit, Ezechielis, et erit veritas temporis tui, Isaie, omnia ipsa modus temporis. Et de hoc adhuc tempus et iuditium novit sapiens tempus omnium rerum et iudicium eorum. Scientes tempora, Hester, scientes tempora ad omnem rem et ad omne factum sicut quod dixit sapiens, ad omne tempus et tempus ad omnem voluntatem, Ecclesiastes. Et sic dixerunt doctores nostri quod scientes ad annos⁵ et ad prefigere menses⁶. Et sic et de filiis Isachar⁷ scientibus intelligentiam ad tempora, Verba,⁽ⁱ⁾ in temporibus determinatis, Nehemie, vult dicere quod non fuit ibi incisio vel expo. determinatorum ad custodias quod fuerunt determinata ad tempora nota ad sacrificium et ad primitias veniet ad tempora statuta, Ezre, expo. ad tempora quod dedit ipsum tempus quod veniet ante nos. Et collectio in lingua mulierum in manu tua tempora mea, Psalmiste. Et adiectivum cum iot gentilitatis in manu viri parati, Et vocavit, vir paratus ad ire illuc quod vadens illuc temporibus multis. Et sapiens rabi Iona eduxit ipsa ad modum alium et non necesse. Et de hoc adhuc nunc surgam dicit dominus, Isaie, et nunc domine mi rex⁸ non novi, Regum, non nunc verecundabitur Iacob, Isaie, et ego de nunc non stabit in me robur et anima non relicta fuit in me, Danielis, et sic omnia ipsa de modo isto vult dicere tempus istud. Et sunt dicentes quod tempus deficiens nun⁹ visa in lingua syra et nunc¹⁰.

עותה ושתי המלכה ^{(אס' ח, טז)}. והנפעל בן נעות המרדות ^{(שמ"א כ, ל)}, תאר בפלס נפעל. וכבר כתבנוהו בשרש עוה. והפעל הדגש¹ לעות אדם בריבו ^{(איכה ג, לו)}, יבשו זדים²כי שקר עותוני ^{(תה' קיט, עח)}, את אשר עותו ^{(קה' ז, יג)}. וההתפעל והתעותו אנשי החיל ^{(קה' יב, ג)}. והשם עותה בפלס³ בלהה, ראית⁴ י"י עותתי ^{(איכה ג, נט)}. כלם עול ועוות וידוע הוא. וענין אחר לדעת לעות את יעף דבר ^{(יש' נ, ד)}, פירושו לזמן ליעף דבר והוא הצמא לשמוע ⁵ דבר י"י שיזמינו לו הדבר בעתו. ומזה עת ללדת ועת למות ^{(קה' ג, ב)}, לא עת האסף המקנה ^{(בר' כט, ז)}, בעת ההיא ^{(דב' ג, יח)}, אם לעת כזאת ^{(אס' ד, יד)}, בא העת הגיע היום ^{(יח' ז, יב)6}. ובהתחבר עם הכנויים דגש⁷ התי"ו למ"ד הפעל תמורת הנח כמו ופטורי צצים ^{(מל"א ו, יח)} שהוא מן ציץ ויתכן היות שרש עת עתת. ובא לעות בשרק כמו ולבור את כל זה ^{(קה' ט, א)}. וכן רבותינו ז"ל זכרוהו כפול באמרם ^[א] לעתותי⁸ ערב. או יהיה לעתותי⁹ ערב בשני נקבה^{10 11} ברבוי הזכרים וברבוי הנקבות ואין שם כפל. וכן מראשתי שאול ^{(שמ"א כו, יב)} בשני סמני¹² כבוד¹³. ונתתי גשמיכם בעתם ^{(וי' כו, ד)}, כי ¹⁴ לא ידע את האדם¹⁵ עתו ^{(קה' ט, יב)}, וקרוב לבא¹⁶ עתה ^{(יש' יג, כב)}. למה תמות בלא עתך ^{(קה' ז, יז)}, פירושו עת הקצוב לאדם ברוב והוא לשבעים או לשמונים ¹⁷ כמו שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות¹⁸ שמונים ^{19(תה' צ, י)}. והקבוץ ולעתים רחוקות הוא נבא ^{(יח' יב, כז)}, והיה אמונת עתך^{20 (יש' לג, ו)}, כלם ענין זמן. ומזה עוד עת²¹ ומשפט ידע לב חכם ^{(קה' ח, ה)}, כלומר שידע החכם זמן כל הדברים ומשפטם. יודעי²² העתים ^{(אס' א, יג)}, יודעי הזמנים לכל דבר ולכל ענין כמו שאמר החכם לכל זמן ועת לכל חפץ ^{(קה' ג, א)}. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[ב] שיודעים לעבר השנים ולקבוע ²³חדשים. וכן ומבני²⁴ יששכר יודעי בינה לעתים ^{(דה"א יב, לב)}, בעתים מזומנות^{25 (נחמ' יג, לא)}, רוצה לומר שלא היה שם הפסק. או פירוש מזומנות על המשמרות שהיו מזומנות²⁶ לעתים הידועים לקרבן העצים²⁷ולבכורים. יבא לעתים מזומנים^{28 (עז' י, ד)}, פירושו לעתים שנתן אותם²⁹ זמן שיבא לפנינו. והקבוץ בלשון נקבות בידך עתותי^{30 (תה' לא, טז)}. והתאר עם יו"ד היחש³¹ ביד איש עתי ^{(וי' טז, כא)}, איש מזומן ללכת שם שהולך שם עתים הרבה. והחכם רבי יונה הוציאם לענין אחר ואין צרך³². ומזה עוד עתה אקום יאמר י"י ^{(יש' לג, י)}, ועתה אדני המלך לא ידעת ^{(מל"א א, יח)}, לא עתה יבוש יעקב ^{(יש' כט, כב)}, ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי ^{(דנ' י, יז)},³³ וכן כולם מהענין הזה רוצה לומר העת הזאת. ויש אומרים כי עת חסר נו"ן ³⁴נראית בלשון ארמית וכנענית³⁵.