Etiam. Ego faciam hoc vobis, et etiam quoque hec in esse ipsos in terra inimicorum eorum, In preceptis meis, etiam consumabis, Et vidit,⁽ⁱ⁾ omnia ipsa et similia ipsis adhuc vel etiam. Supra iram inimicorum meorum mittes¹ manus tuas, Psalmiste, declaraverunt ipsum sicut conversum ira supra inimicos meos. Et dominus meus pater meus, expo. ipsum de modo ira Domini. Et aliquando declarabuntur² sicut maxime nedum. Et conclusio omni loco quo videbis quod post ipsum declarabis ipsum sicut maxime³ nedum⁽ⁱⁱ⁾ quod ego respondebo ipsi, maxime quod abominatus⁴ et destructus, Iob, maxime quod domus ista, maxime^(a) quod dixit Deus non commedetis omni ligno horti, Principio. >Et< expo. passuc dixit mulieri verba alia. Et simile quod dixit ipsi quod Locus^(b) abhorrebit vos licet quod vos magni plusquam reliquum creatorum, quod non faciet vobis excellentiam sic et sic et maxime quod dixit vobis non commedetis de omni ligno horti ad hoc cognoscetis⁵ quod odit vos. Et non indurescat supra⁶ te additio hec quia non aptabitur ad declarare ipsum ad nullam glosam mundi⁷ sine addictione alia quia quod dixit etiam, et etiam semper addens supra quod dixit. Et ultra quia via scripti ad apprehendere finem rerum et de fine eorum intelliges principium eorum. Et sic in verbis exploratorum quos misit Iosue quod dixerunt quia dedit Dominus in manus nostras totam terram, et non aptabitur quod erit iste finis⁸ verborum eorum, quia dictio quod dans rationem ad quod dixit si non apprehendit scriptum finem verborum et de ipsis poteris intelligere principium. Et sunt quibus deficit dictio quod et ratio eius maxime tanto plus habitantes domos luti, Iob. Nasus^(c) ipsis non adorabunt, Psalmiste, adduxit rabi Iona in ista radice. Et rectum quod ipsum est de radice nasus sicut quod scrips, et ipse nasus et proprietas eius nasus, et copulatio eius ad pronomina arguet quod fortificabitur⁹ ad defectum nun,^(iv) et sufflavit in naribus eius, Principio, ratio eius in naribus eius et est de incisione iratus es¹⁰ mihi. Quia¹¹ ira videbitur¹² in naso vocabitur ira, ne forte irascetur ira Domini, Verba, longitudo narium, Proverbiorum, longitudo ire, brevis furorum, Proverbiorum, quod est festinans¹³ ad irasci, et non cum furoribus, et non cum bello, Danielis, et succus furorum. Et de hoc declaravit dominus meus pater meus supra ira inimicorum meorum, ut dicere supra¹⁴ ira eorum vult dicere si malum in oculis vestris mittes manum tuam et salvabit [te] me dextera tua. Et ad viam istam quod supra ira mea et supra¹⁵ furore¹⁶ meo fuit mihi civitas.^(v) Et cognominavit scriptum facies in naribus quia quod nares alti supra facies, et cecidit ad facies eius in terram, Samuelis, ut dicere super facies eius, et¹⁷ adoraverunt¹⁸ ipsum faciebus humi, Usque, et cecidit ad facies David supra facies eius, Samuelis, ut dicere ante David, in sudore facierum tuarum commedes panem, Principio. Pars una ire, Samuelis, expositio pars una honorata ad facere converti iram suam.^(vi) Vel expo. conveniens ad facies ut dicere pars honorata. Et dominus meus pater meus exposuit quia quod erat dans ad Penina¹⁹ uxorem suam et omnibus filiis eius,^(vii) partem ad omnem unum et unum et ad Annam non fuit dans si non partem unam quia erat sola sine filio et filia erat ipsi ira magna, et istud quia amavit ipsam et Dominus clausit vulvam eius.

אף אני אעשה זאת לכם ^{(וי' כו, טז)}, וגם¹ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ^{(וי' כו, מד)}, האף תספה ^{(בר' יח, כד)}, ענין כלם והדומים² להם עוד או גם. על אף אויבי תשלח ידך ^{(תה' קלח, ז)}, פרשוהו כמו הפוך אף על אויבי. ואדני אבי פרשו מענין אף י"י ^{(איכה ב, כב)}. ופעמים יתפרש כמו כל שכן. והכלל כל מקום שתראה מלת כי אחריו תפרשנו כל שכן, כמו אף כי אנכי אעננו ^{(איוב ט, יד)}, אף כי נתעב ונאלח ^{(איוב טו, טז)}, אף כי הבית הזה ^{(מל"א ח, כז)}, אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ^{(בר' ג, א)}. ופרוש הפסוק אמר לאשה דברים אחרים. ודומה שאמר לה כי המקום ישנא³ אתכם אף על פי שאתם גדולים משאר היצורים שלא יעשה לכם מעלה⁴ כך וכך וכל שכן שאמר אליכם אל תאכלו מכל עץ הגן לזה תכירו ששונא אתכם. ואל יקשה עליך התוספת הזה כי לא יתכן לפרשו לשום פרוש בעולם מבלי תוספת אחר לפי שאמר אף, ואף לעולם מוסיף על אשר אמר. ועוד כי כן⁵ דרך הכתוב לאחוז תכלית הדברים ומתכליתם תבין ראשיתם. וכן בדברי ⁶מרגלים ששלח יהושע שאמרו כי נתן י"י בידינו את כל הארץ ^{(יהו' ב, כד)}, ולא יתכן שזה היה תחלת דבריהם, כי מלת כי נותנת טעם לאשר אמר אלא אחז הכתוב תכלית הדברים ומהם תוכל להבין הראשית. ויש שחסרה מלת כי וטעמו כל שכן אף שוכני בתי חמר ^{(איוב ד, יט)}. אף להם ולא יריחון ^{(תה' קטו, ו)}, הביאו רבי יונה בזה השרש. והנכון שהוא משרש אנף כמו שכתבתי והוא החוטם ועקרו אנף, וחבורו לכנויים יוכיח שידגש לחסרון הנו"ן, ⁷ ויפח באפיו ^{(בר' ב, ז)}, משפטו באנפיו והוא מגזרת אנפת בי ^{(יש' יב, א)}. ולפי שהכעס יתראה בחוטם יקרא אף, פן יחרה אף י"י ^{(דב' ו, טו)}, ארך אפים ^{(מש' יד, כט)}, ארך כעס. קצר אפים ^{(מש' יד, יז)}, שהוא ממהר לכעוס, לא⁸ באפים ולא במלחמה ^{(דנ' יא, כ)}, ומיץ אפים ^{(מש' ל, לג)}. ומזה פירש אדני אבי ז"ל על אף אויבי ^{(תה' קלח, ז)}, כלומר על אפם רוצה⁹ לומר אם רע בעיניהם תשלח ידך ותושיעני ימינך. ועל הדרך הזה כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'^{10 (יר' לב, לא)}. וכנה הכתוב הפנים באפים לפי שהאפים גבוהים על הפנים, ויפל לאפיו ארצה ^{(שמ"א כ, מא)}, כלומר על פניו. וישתחו אפים ארצה ^{(בר' יט, א)}, ותפל לאפי דוד על פניו^{11 (שמ"א כה, כג)}, כלומר לפני דוד. בזעת אפך תאכל לחם ^{(בר' ג, יט)}. מנה אחת אפים ^{(שמ"א א, ה)}, פירושו מנה אחת נכבדת להשיב אפים, כלומר להשיב כעסה. או פרושו ראויה לפנים כלומר מנה נכבדת. ואדני אבי ז"ל פירש, לפי שהיה נותן לפננה אשתו ולכל בניה מנות, מנה לכל אחד ואחד¹² ולחנה לא היה נותן כי אם מנה אחת כי היתה לבדה בלא בן ובת היה לה כעס גדול, וזה לאשר אהבה וי"י סגר רחמה ^{(שמ"א א, ה)}.