Homo. Homo sicut herba dies eius, Psalmiste, nomen concludens ad omnes filios hominis. Et aliquando particulare et tu homo sicut ordo meus, Psalmiste. Et in¹ lingua multorum concludens particulari homines. Et aliquando veniet dictio virorum secrete et non declarabit in quo iste modus ipse, sed secundum modum passuc declarabitur sicut omnes viri, Misit, non scivimus quis² ipsi magni vel minores quando declaravit nobis in fine passuc duces filii Israel ipsi scivimus quod voluit dicere viros magnos. Et omnis multiplicatio³ domus tuę morientur viri, Samuelis, postquam quod dixit de esse senem in domo tua, scivimus quia vult dicere viri electi, Samuelis, senex veniens in viros, Samuelis, viri senes, semen virorum, Samuelis, postquam quod dixit et dabo ipsum domino omnibus diebus vite eius vult dicere semen virorum bonorum quod semen eorum compositum ad benedictionem et convenientes ad dare ipsos domino. Et possibile quod erit mulier de ista radice et dagges⁴ ad desertum nun et conveniens mulier, et sic collectio mulieres furnicationis, Ezechielis. Et iam scripsimus ipsa in radice vir, et ad mulieres deficere fecerunt aleph et dixerunt⁵ mulieres in medio tui, Nahum, uxores domini tui, Samuelis, et uxores tuę et filii tui, et uxores eorum et filii eorum, Corecha⁶, uxores meas et filios meos, Exivit, dolorata⁷ sagipta mea sine rebellione, Iob, et dolor doloratus, Isaie, et męrens ipse, Ieremię, quia doloratum vulnus tuum, Michee, opprobrium⁸ fregit cor meum et ero doloratus, Psalmiste, aleph scripta aleph loquentis et aleph radicis deficit, et camessato aleph ostendens supra ipsam et ratio eius et doloratus fui. Et niphal quem genuit uxor Urie ad⁹ David et doloratus fuit^(a), Samuelis, omnia ipsa modus doloris et fractionis et egritudinis gravis. Vel modus malus in cogitatione cordis ad viam interrogationis sicut de dolore cordis et contrictione spiritus, propterea dixit et tristis ipse, et dixit victuperium fregit cor meum et filii tristis, et dixit et dies tristis. Et aptabitur quod ad modum istum vocatur homo homo quia omnibus diebus eius dolores, et ad istum modum dixit sciverunt homo ipsi semper.

אנוש כחציר ימיו ^{(תה' קג, טו)}, שם כולל לכל בני אדם. ופעמים פרט ועתה¹ אנוש כערכי ^{(תה' נה, יד)}. ולשון רבים כלל פרטים אנשים. ופעמים תבא מלת אנשים בסתם ולא ² באי זה ענין הם, ה³ אבל לפי ענין הפסוק יתפרש כמו כלם אנשים ^{(במ' יג, ג)}, לא ידענו מי הם גדולים או פחותים כשפרש לנו בסוף הפסוק ראשי בני ישראל המה ידענו כי רצה לומר אנשים גדולים. וכל מרבית ביתך ימותו אנשים ^{(שמ"א ב, לג)}, אחר שאמר ולא יהיה⁴ זקן בביתך ידענו כי רצה לומר אנשים בחורים, זקן בא באנשים ^{(שמ"א יז, יב)}, אנשים זקנים, זרע אנשים ^{(שמ"א א, יב)}, אחר שאמר⁵ ונתתיו לי"י כל ימי חייו רצתה לומר זרע אנשים כשרים שזרעם נכון לברכה וראויים לתתם לי"י. ואפשר שתהיה אשה מזה השרש והדגש לחסרון נו"ן⁶ והראוי אנשה, וכן הקבוץ אשות הזמה ^{(יח' כג, מד)}. וכבר כתבנו אותם בשרש איש, ולנקבות חסרו⁷ האל"ף ואמרו⁸ נשים בקרבך ^{(נח' ג, יג)}, נשי אדניך ^{(שמ"ב יח, ח)}, ⁹ תנה את נשי ^{(בר' ל, כו)} וב ונשיך ובניך ^{(מל"א כ, ג)}, ונשיהם ובניהם ^{(במ' טז, כז)10}. אנוש חצי בלי¹¹ פשע ^{(איוב לד, ו)}, וכאב אנוש ^{(יש' יז, יא)}, ¹² כי אנושה מכתך^{13 (מי' א, ט)}, חרפה שברה לבי ואנושה ^{(תה' סט, כא)}, האל"ף הכתובה אל"ף המדבר ואל"ף השרש נגרעה, וקמצות האל"ף מורה עליה ומשפטו. ואאנושה. והנפעל אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש ^{(שמ"ב יב, טו)}, כלם ענין כאב ושבר וחלי כבד. ¹⁴ ויתכן כי לענין זה נקרא ¹⁵ אנוש כי כל ימיו מאוב¹⁶ מכאובים, ¹⁷