Iratus est. Quia iratus es mihi, Isaie, ne forte irascatur, Psalmiste. Et hitpaal etiam mihi iratus est dominus, Et rogavit, modus furoris. Et ira est de ista radice et modo, et in copulari ipsum ad pronomina furor eius,⁽ⁱ⁾ furor tuus cum dagges ad defectum de nun. Et ultra scribemus ipsum radicem¹ pro se proprio². Et fornicaria ad speciem suam, nomen volucris. Et dixerunt doctores nostri fornicaria ista daia irascens.

כי אנפת בי ^{(יש' יב, א)}, פן יאנף ^{(תה' ב, יב)}. וההתפעל גם בי התאנף י"י ^{(דב' א, לז)}, ענין כעס. ואף הוא מזה השרש והענין, ובהתחברו לכנויים ¹, אפי, אפך בדגש לחסרון הנו"ן. ² והאנפה³ למינה ^{(וי' יא, יט)}, שם העוף⁴. ואמרו רבותינו ז"ל ^[א], אנפה זו דיה רגזנית.