Quo. Quo ivisitis, Samuelis, interrogatio supra locum. Et cum additione he quo nos ascendentes, Verba, quo ibo a spiritu tuo, Psalmiste, ista ambo acutisona, et omnia alia gravisona sicut iudicium omnis dictionis quod he in ipsa addita. Et ego quo ego vadens, Et habitavit, quo ivit amicus tuus, Cantici. Et iam venit nun cum segol et¹ non exibis inde huc et illuc, Regum, non ivit servus tuus huc et illuc², Regum, prima cum segol, modus eorum huc et illuc³. Usque quo ponam consilia in anima mea, Psalmiste, usque quo irritabunt me, Misit, usque quo. Et sic usque quo loqueris ista, Iob. Etiam ego in somnio meo, Habitavit, dictio ostendens supra loquentem pro se. Et venit sic ad loquentes pro se in Ieremia⁽ⁱ⁾ in scripto quod nos mittentes ipsos ad ipsum, sed lectum^(a) est nos. Deus nunc sana nunc ipsam, Et in ascendere te, sicut nunc, vel est lingua rogationis et quesitionis et aleph radicis defuit. Et cum aleph obsecro parce nunc peccatum fratrum tuorum, Et vixit, et est semper gravisonum sic⁴ aleph camessata et nun dagessata⁵ et est scriptum in aleph in fine, et aliquando cum he sicut obsecro domine quia ego servus tuus, Psalmiste, et sic⁶ sex ad os massoret et est modus rogationis et petitionis. Et aliquando in lingua confessionis sicut fateor peccavit populus iste, Recipies, quod confessus est supra peccato eorum, fateor domine quia ego servus tuus, confessus est ipsi supra misericordia eius quam fecit secum propterea quod ipse servus eius.

אן הלכתם ^{(שמ"א י, יד)}, שאלה על המקום¹. ובתוספת ה"א אנה אנחנו עולים ^{(דב' א, כח)}, אנה אלך מרוחך ^{(תה' קלט, ז)}, אלו שניהם מלרע, וכל האחרים מלעיל כמשפט כל מלה שהה"א בה נוספת. ואני אנה אני בא ^{(בר' לז, ל)}, אנה הלך דודך ^{(שה"ש ו, א)}. וכבר בא הנו"ן בסגול ולא תצא משם אנה ואנה ^{(מל"א ב, לו)}, לא הלך עבדך אנה ואנה ^{(מל"ב ה, כה)}, הראשונים בסגול ² לכאן ולכאן. עד אנה אשית עצות בנפשי ^{(תה' יג, ג)}, יי³עד אנה ינאצני ^{(במ' יד, יא)}, עד מתי. וכן עד אן תמלל אלה ^{(איוב ח, ב)}. אף אני בחלומי ^{(בר' מ, טו)}, מלה מורה על המדבר בעדו. ובא כן למדברים בעדם בירמיה⁴ בכתוב⁵ אשר אנו שולחים אותך אליו ^{(יר' מב, ו)}, אבל הקרי הוא אנחנו. אל נא רפא נא לה ^{(במ' יב, יג)}, כמו עתה, או הוא לשון תחנון ובקשה ואל"ף השרש נפקדה. ועם האל"ף אנא שא נא פשע אחיך ^{(בר' נ, יז)}, והוא העולם⁶ מלעיל כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה והוא כתוב באל"ף ⁷, ופעמים בה"א כמו אנה י"י כי אני עבדך ^{(תה' קטז, טז)}, והם ששה על פי המסורת. והוא ענין תחנה ובקשה. ופעמים בלשון הודאה⁸ כמו אנה חטא העם הזה ^{(שמ' לב, לא)}, שהתודה על חטאתם, אנא⁹ י"י כי אני ¹⁰, הודו לו על חסדו שעשה עמו בעבור שהוא עבדו.