Peccavit. Peccatum ipsum peccare peccavit domino, Vocavit, et culpabit se anima ipsa, In deserto, omnes commedentes eius desolabantur, Ieremie, aleph cum seva sola ipsa, et sic et angustiatores eorum¹ dixerunt non desolabimus nos^(a), et culpaverunt se culpare, Ezecchielis, culpa sicut peccatum. Et nomen ultra quia ipse Amon multiplicavit culpam. Et collectio vobiscum peccata domino deo vestro, Verba. Et erit quando peccabit et culpabit, Et vocavit, expo. ponet se ipsum culpabilem ad viam si ponet culpam animam eius, Isaie, et sic et culpabit se ponet se ipsum culpantem² et confitebitur, et sic⁽ⁱ⁾ que non facienda per errorem et culpabit se, Et vocavit, ponet se ipsum peccatum in confiteri ipsum, pro quo ipse ipsi dabit ipse in die peccati, in die quo confitebitur supra peccato eius. Et adiectivum peccans, et peccantes aries ovium³ pro peccato eorum, Esdre⁴, expo. et peccantes in ariete, ut dicere venerunt cum ariete ovium ad confiteri quod ipsi peccantes et approximaverunt ipsum pro peccato eorum. Ad peccatum populi, Et vocavit, expo. eius secundum planum eius quod peccavit sacerdos⁽ⁱⁱ⁾ in confiteri ipsum, quia sacerdotes erant mostrantes⁵ legem sicut scriptum est et populum meum docebunt et cetera, et dixit si sacerdos unctus peccabit, ut dicere quod ostendit et peccaverunt populus⁶ in ostensione eius quam demonstravit ipsis quod non sicut lex. Sic ipse declarans viam plani eius, si non quod doctores nostri exposuerunt possibile si ostendit sacerdos unctus et fecerunt alii supra os eius erit debitor, disce dicere qui peccavit, supra quo peccavit ipse portans et non ipse adducens, supra quo peccaverunt alii. Et quid quod dixit pro peccato populi declaraverunt in ipso ad esse peccatum uncti sicut peccatum populi, sicut⁷ congregatio⁸ non adducens si non supra occultatione rei cum errore operis, quod dictum est et celabitur res de oculis congregationis et fecerunt, etiam unctus non adducet nisi supra occultatione rei cum errore operis. Et sacrificium proprium quod adduxerunt pro peccato vocabitur peccatum, iugulabunt peccatum, et adducet peccatum eius domino, Et vocavit, sed si non viro redemptor ad facere reverti peccatum ipsi peccatum redditum domino sacerdoti, In deserto, ambobus conclusio eorum supra rapina peregrini, quia supra rapina peregrini scriptum loquens, sicut quod dixit et si non viro redemptor, et ipse peregrinus quod non ipsi redemptores si non ipsi filii. Et concludit peccatum capitale et quintum et non sacrificium, sicut quod dictum est preter arietem propitiationem, quia capitale et quinto pro peccato et pro culpa ipsa capitalia⁹ quam rapuit quintum, quam iuravit¹⁰ ad falsum. Desolabitur Sammaria, et desolati sunt habitantes in ea, Isaie. Et niphal etiam greges ovium desolati fuerunt, Ioelis, aleph in tribus ipsis cum seva sola ipsa, ista et similia ipsis de modo desolationis culpa et desolatio in modo uno. Et sic desolavit¹¹ ipsos deus, Psalmiste, modus desolationis, et aptabitur esse ipsum modum culpe, et expo. culpavit¹² ipsos in consilio eorum, ut dicere quod non aptabitur et non comparetur¹³ quod cogitabunt supra me, et hoc est quod dixit cadant de consiliis eorum, et venit in lingua culpe sicut via ad capillum et non deficiebat. Et scripsit dominus meus pater meus in libro claro de ista radice in sepulchris sicut mortui, Isaie, et nun addita et est modus desolationis, vult dicere locus desolationis quod non ibi habitatio et sunt sepulchra, et sic caldeizat Ionathan sicut preparantur sepulchra in facie mortuorum.

אשם הוא אשם אשם לי"י ^{(וי' ה, יט)}, ואשמה הנפש ההיא ^{(במ' ה, ו)}, ¹ אשם כמו חטאת. והשם כי² עוד כי הוא אמון הרבה אשמה ^{(דה"ב לג, כו)}. והקבוץ עמכם אשמות לי"י אלהיכם ^{(דה"ב כח, יג)}. והיה כי יחטא ואשם ^{(וי' ה, כב)}, פירושו ישים אשמו³ עצמו אשם, על דרך אם תשים אשם נפשו ^{(יש' נג, י)}, וכן ואשם ישים עצמו אשם ויתודה. וכן אשר לא תעשינה ואשמו ^{(וי' ד, יג)}, אשר לא תעשנה בשגגה ואשם ^{(וי' ד, כב)}, ישים עצמו אשם בהודתו⁴. לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ^{(וי' ה, כד)} ביום שיתודה על אשמתו. והתאר אשם, ואשמים איל צאן על אשמתם ^{(עז' ז, יט)}, פירושו ואשמים באיל צאן⁵, כלומר באו באיל צאן להתודות שהם אשמים והקריבוהו על אשמתם. לאשמת העם ^{(וי' ד, ג)}, פירוש⁶ לפי פשוטו שחטא הכהן⁷ בהוראתו, כי הכהנים היו מורים התורה כמו שכתוב ואת עמי יורו וגו' ^{(יח' מד, כג)}, ואמר אם הכהן המשיח יחטא, כלומר שהורה ואשמה⁸ העם בהוראתו שהורה אותם שלא כתורה. כן הוא מתפרש דרך פשוטה⁹, אלא שרבותינו ז"ל פרשו ^[א] יכול אם הורה כהן משיח ועשו אחרים על פיו יהא חייב, תלמוד לומר אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים. ומה שאמר לאשמת העם דרשו בו להיות אשמת המשיח. כאשמת העם, מה הצבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, שנאמר ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו ^{(וי' ד, יג)}, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה¹⁰. והקרבן עצמו שמביא על האשם יקרא אשם, ישחטו את האשם ^{(וי' ז, ב)}, והביא את אשמו לי"י ^{(וי' ה, טו)}, אבל ואם¹¹ אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לי"י לכהן ^{(במ' ה, ח)}, שניהם פירוש כללם על גזל הגר, כי על גזל¹² הגר הכתוב מדבר, כמו שאמר ואם אין לה¹³ לאיש גואל ^{(במ' ה, ח)}, והוא הגר שאין לו גואל¹⁴ אם אין לו בנים. וכולל אשם הקרן והחומש ולא הקרבן, ¹⁵ שאמר מלבד איל הכפורים ^{(במ' ה, ח)}, כי הקרן והחומש בעון ובאשם הם הקרן שגזל והחומש שנשבע לשקר. תאשם שמרון ^{(הו' יד, א)}, ויאשמו¹⁶ יושבי בה ^{(יש' כד, ו)}. והנפעל גם עדרי הצאן נאשמו ^{(יואל א, יח)}, ¹⁷ אלו והדומים להם מענין שממה, אשם ושמם בענין אחד. וכן האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם^{18 (תה' ה, יא)}, ענין שממה, ויתכן היותו ענין¹⁹ אשם, ופירוש האשימם בעצתם, כלומר שלא יתכן ולא יזדמן להם מה שיחשבו עלי, וזהו שאמר יפלו ממועצותיהם, ובא בלשון אשם כדרך אל השערה ולא יחטיא^{20 (שופ' כ, טז)}. וכתב אדני אבי ז"ל בספר הגלוי מזה השרש באשמנים כמתים ^{(יש' נט, י)}, והנו"ן נוספת והוא ענין שממה רוצה²¹ לומר מקום שממה²² שאין שם ישוב והם הקברים, וכן תרגם יונתן כמה דאחידין קבריא באפי מתיא.