Meminit. Et non meminit princeps pincernarum, meminimus piscis, In ascendente, Dominus meminit nostri benedicet, Psalmiste. Expo. Dominus¹ qui meminit nostri continue cum misericordia sua supra nos ipse benedicet populo suo. Et exposuit post sic in spetiali² quis benedicet. Admonere admonebis, Quomodo, quia admonitus ego et tu, Regum, et aptabitur esse ipsum imperativum, et expositio sua sic³ memento quod fuimus ego et tu equitantes paria. Et doctor rab Isac filius Giat scripsit quod est infinitum et ligatum est cum dictione ego sicut et laudate me, os regis custodire⁴. Tria ipsa scripsit quod sunt infinitum. Et nos scripsimus et laudans adiectivum, et os regis custodire, et aptabitur esse ipsum imperativum, expo. ego admonens te os regis custodi. Et nomen memoriale filiis Israel, Precipies, cum dagges. Et pondus aliud leve non memoriale ad antiqua, Ecclesiastes, memorialia vestra exempla pulveris, Iob. Et cum collectione mulierum liber memorationum, Hester. Et sine addictione nun delebis⁵ memoriam Amalec, Precipies, cum sex punctis. Sed ad memoriam sanctitatis eius, Psalmiste, cum quinque punctis. Et cum addictione de mem commonefactio⁶ peccati, Recipere, in statera pavimentum lapidum. Et aptabitur ad esse de verbo augumentato preter nomen, ut dicere munus fuit commonefaciens peccatum suum si fuit ipsi. Et niphal et memorabimini ante Dominum, In ascendere te, et non memorabuntur iustitie suę, Ezechielis, memorati et facti, Hester, propter memorari vos cum manu capiemini, Ezechielis. Et non est transitivum sicut quod scripsit rabi Iona tantum ipsum absolutum sicut iudicium suum. Et expo. propter memorare vos ante faciem meam, quod ego⁷ admonens vos qui vos quod vos pleni peccato cum manu capiemini. Et verbum augumentatum et facies memoriam mei ad Pharaonem, Et sedit, et est memorans peccatum ad capi, Ezechielis, in memorare ipsum arcam dei, Samuelis, et nomen⁽ⁱ⁾ deos extraneos non memorabitis, memorantes Domini, Isaie, canticum ad David ad memorare, Psalmiste. Et modus alius masculum et feminam creavit eos, In principio, masculi,⁽ⁱⁱ⁾ preter familiam.⁽ⁱⁱⁱ⁾ Et sunt declarantes de hoc Dominus masculis nostris benedicet⁸. Et erat conveniens ad iudicium res cum cames parva sicut induet ipsos sacerdos, sicut induet ipsos cum sere. Et expo. benedicet masculis qui nobis, et post sic benedicet domum Israel supra mulieres. Et hoc non ipsum compositum, quia domus Israel conclusio est supra masculis et supra mulieribus, et sic domus Aaron. Et secundum meam scientiam quia propterea dixit masculis quia ipsi erant ascendentes ad festum et venientes domum sanctitatis, propterea ipsos⁹ in spetiali. Et nomen conclusionis videbitur omnis masculus tuus, Nomina. Et edificium niphal de ipso et omne pecus tuum masculabitur, Nomina. Et venit hic pecus in lingua mulieris ut dicere erit masculatum quod erunt separati masculi de ipso. Et non masculabitur transitivum scripsit¹⁰ rabi Iona, quia non inveniemus numquam edificium niphal transiens si non solitarium. Et modus alius¹¹ odor suus sicut vinum Libani, Osee, et erit ad panem ad odorem, Et vocavit, odor Domino, In deserto, aleph mutatione he¹². Et sunt declarantes de hoc et post portam et postem posuisti odorem tuum, Isaie. Et verbum leve de ipso odorificabit omnia munera tua. Et sic sicut odorificare filios eorum sacrificia eorum, Ieremie, ad scientiam multorum, ut dicere quod fuerunt appropinquantes filii eorum sacrificia eorum, et aptabitur ad¹³ declarare ipsum de modo primo. Et sic scientia Ionatan qui caldeizat sicut recordatio filiorum suorum¹⁴ altarium eorum. Et possibile quod sit scientia eius etiam¹⁵ sic modo suffumigationis, quia sic caldeizat Anchelos etiam sic odor odor. Et possibile quod totum modus unus, quia odor memorat rem. Et ad declarare sicut memorare filios eorum modus memorialis sic est expo. sic dulce fuit ipsis¹⁶ memoria sacrificiorum suorum et narrationis eorum continue sicut modi sacrificiorum suorum sicut meminisse filiorum suorum qui sunt amanti ipsis nimium. Et grave augumentatum de ipso odorificabimus amores tuos magis quam vinum¹⁷, Cantici, odorificatus thus, Isaie, modus eorum modus odoris et receptionis rei cum voluntate. Et quod elongavit rabi Iona et pugillavit sacerdos odorem suum, Et vocavit, ad esse ipsum de modo odoris si non de modo memorialis non ipsum rectum quia licet¹⁸ quod non fuit in ipso munere thus ecce fuit suffumigans pugno de farina. Et sic et erit ad panem et^(iv) ad odorem¹⁹, Et vocavit, congruet et fecit valde ad esse de modo memorialis et dixit quod non fuit thus ipsum combustum. Et etiam in hoc non dixit veritatem, quia thus ipsum quod erat ordinatum supra panem in veritate erat combustum in sabato futuro in auferre panem. Et in suffumigatione thus ipsius, fuerunt placente suffumigate sacerdotibus et divise ipsis. Et hoc est quod dixerunt in die sabati²⁰ ordinans novum et suffumigans veterem, quia in tollere panem erat suffumigatum thus ipsum quod erat supra panem usque sabatum quia fuerunt tollentes ipsum. Et ecce thus suffumigatio propter panem quia de pane non fuit holocaustum ad excelsus nihil.

ולא זכר שר המשקים ^{(בר' מ, כג)}, זכרנו את הדגה ^{(במ' יא, ה)}, זכור תזכור ^{(איכה ג, כ)},¹ יי זכרנו יברך ^{(תה' קטו, יב)}. פירושו י"י אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו הוא יברך ². ופרש³ אחר כן בפרט מי יברך. ⁴ כזכור⁵ אני ואתה ^{(מל"ב ט, כה)}, יתכן היותו⁶ צווי, ופירושו כי זכור כשהיינו אני ואתה רוכבים צמדים. והרב רבי יצחק בן⁷גיאת ז"ל כתב שהוא מקור ונקשר עם מלת אני כמו ושבח אני ^{(קה' ד, ב)}, אני פי מלך שמור^{8(קה' ח, ב)}. שלשתם כתב שהוא⁹ מקור. ואנחנו כתבנו ושבח תאר, ופירוש¹⁰ מלך שמור¹¹ יתכן היותו צווי ופירושו אני מזהירך פי מלך שמור. והשם זכרון לבני ישראל ^{(שמ' לט, ז)}, בדגש. ומשקל אחר קל אין זכרון לראשונים ^{(קה' א, יא)}, זכרוניכם משלי אפר ^{(איוב יג, יב)}. ובקבוץ הנקבות את ספר הזכרונות ^{(אס' ו, א)}. ומבלי תוספת נו"ן תמחה את זכר עמלק ^{(דב' כה, יט)}, בשש נקדות. אבל לזכר קדשו ^{(תה' ל, ה)} בחמש נקדות ולית כותיה, כן הוא במקצת ספרים¹², ובמקצת ספרים¹³ בל זכר בחמש נקדות. ובתוספת מ"ם מזכרת עון ^{(במ' ה, טו)}, בפלס מרצפת אבנים ^{(מל"ב טז, יז)}. ויתכן שיהיה מהפעל הנוסף זולתי שם, כלומר המנחה¹⁴ היתה מזכרת עונה אם היה ¹⁵. והנפעל ונזכרתם לפני י"י ^{(במ' י, ט)}, ולא תזכרנה¹⁶ צדקותיו ^{(יח' ג, כ)}, נזכרים ונעשים ^{(אס' ט, כח)}, יען הזכרכם בכף תתפשו ^{(יח' כא, כט)}. ואיננו עובר כאשר היה¹⁷ כתב רבי יונה רק הוא בודד כמשפטו¹⁸, ופירושו יען הזכרכם, לפני, כלומר שאני זוכר אתכם מי אתם שאתם מלאי עון בכף תתפשו. והפעל הנוסף והזכרתני אל פרעה ^{(בר' מ, יד)}, והוא מזכיר עון להתפש ^{(יח' כא, כח)}, כהזכירו את ארון אלהים^{19 (שמ"א ד, יח)}, ושם אלהים אחרים לא תזכירו ^{(שמ' כג, יג)}, המזכירים את י"י ^{(יש' סב, ו)}, מזמור²⁰ לדוד להזכיר ^{(תה' ע, א)}. וענין אחר זכר ונקבה בראם ^{(בר' ה, ב)}, הזכרים לבד מטף^{21 (שמ' יג, יב)}, ויש מפרשים מזה י"י זכרנו יברך ^{(תה' קטו, יב)}. והיה ראוי על המשפט הר"ש²² בקמץ קטן וכמהו ילבשם הכהן, כמו ילבשם בצרי. ופירושו יברך הזכרים שלנו, ואחר כך²³ אמר²⁴ יברך את בית ישראל על הנקבות. וזה איננו נכון, כי בית ישראל כלל הוא על הזכרים ועל הנקבות, וכן בית אהרן. ולפי דעתי כי לפיכך אמר הזכרים כי הם היו עולים לרגל ובאים לבית המקדש לפיכך זכר אותם בפרט. ושם הכלל יראה כל זכורך ^{(שמ' לד, כג)}. ובנין נפעל ממנו וכל מקנך תזכר ^{(שמ' לד, יט)}. ובא בכאן²⁵ מקנה בלשון נקבה כלומר תהיה נזכרת שיהיו נפרשים הזכרים ממנה. ואין תזכור עובר כאשר כתב רבי יונה, כי לא מצאנו לעולם בנין נפעל עובר כי אם בודד. וענין שלישי זכרו כיין לבנון ^{(הו' יד, ח)}, והיתה ללחם לאזכרה ^{(וי' כד, ז)}, אזכרתה לי"י ^{(וי' ו, ח)}, האל"ף תמורת ה"א. ויש מפרשים מזה ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך ^{(יש' נז, ח)}. והפעל הקל ממנו יזכור כל מנחותיך ^{(תה' כ, ד)}. וכן כזכור בניהם מזבחותם ^{(יר' יז, ב)}, על דעת רבים, כלומר שהיו מקריבים בניהם על מזבחותם, ויתכן לפרשו מהענין הראשון. וכן דעת יונתן שתרגם כאדכרא בניהון אגוריהון. ואפשר שיהיה גם כן²⁶ דעתו ²⁷ מענין ההקטרה, כי כן תרגם גם כן אנקלוס אזכרה אדכרתא. ואפשר שהכל ענין אחד, כי הריח מזכיר הדבר. ולפרש²⁸ כזכור²⁹ בניהם ענין זכרון כך הוא פירוש כן ערב אליהם³⁰ זכירת מזבחותם וספורם תמיד בעניני קרבניהם כמו זכרם³¹ בניהם שהם אהובים להם מאד. והפעל הנוסף ממנו נזכירה דודך מיין ^{(שה"ש א, ד)}, מזכיר לבונה ^{(יש' סו, ג)}, ענינם ענין ריח וקבול הדבר ברצון. ומה שהרחיק רבי יונה וקמץ הכהן את אזכרתה ^{(וי' ה, יב)}, להיותו מענין ריח אלא מענין זכרון איננו נכון כי אף על פי שלא היה³² באותה המנחה לבונה הרי היה מקטיר³³ קומץ מן הקמח. ³⁴ והיתה ללחם לאזכרה ^{(וי' כד, ז)}, הכשיר מאד להיות מענין זכרון ואמר כי לא היתה הלבונה ההיא נשרפת. וגם בזה לא דבר נכונה, כי הלבונה ההיא שהיה עורך על הלחם באמת היתה נשרפת בשבת הבאה בסלוק הלחם. ובהקטרת הלבונה ההיא היו החלות נתרות לכהנים ומתחלקות להם. וזהו שאמרו³⁵ ביום השבת ביום השבת ^{(וי' כד, ח)} עורך חדשה ומקטיר ישנה, כי בסלוק הלחם היתה נקטרת הלבונה ההיא שהיתה על הלחם עד השבת שהיו מסלקין אתו. והנה היתה הלבונה הקטרה בעבור הלחם כי מן הלחם לא היה³⁶ עולה לגבוה כלום.