Admonuit^(a)¹. Et admonebit populum, Ezechielis, et fecit admonere ipsum et custoditus fuit, cum he in loco de vau, et facies admonere ipsos, Samuelis, et non fecit sollicitare ipsum. Et niphal vivere vivet quia admonitus fuit,⁽ⁱ⁾ et ipse admonitus² animam suam liberavit, Ezechielis, quatuor³ ipsa camessata et sunt niphal preteritum de modo quem non scivit ad admoneri. Et magis de ipsis filii⁴ mi admonere, Ecclesiastes, omnia ipsa modus admonitio notum⁵ est. Et modus alius et intelligentes splendebunt sicut splendor firmamenti, Danielis, sicut visio splendoris sicut visio electri^(b)⁶, Ezechielis, modus splendoris.

והזהיר את העם ^{(יח' לג, ג)}, והזהירה ונשמר ^{(מל"ב ו, י)}, בה"א במקום וא"ו¹, והזהרת² אתהם ^{(שמ' יח, כ)}, ולא הזהרתו ^{(יח' ג, יז)}. והנפעל חיה³ יחיה כי נזהר ^{(יח' ג, כא)}, ולא נזהר ^{(יח' לג, ד)}, והעם לא נזהר ^{(יח' לג, ו)}, והוא נזהר נפשו מלט ^{(יח' לג, ה)}, ארבעתן קמצין⁴ והם נפעל עבר בענין אשר לא ידע להזהר. ויותר מהנה⁵ בני הזהר ^{(קה' יב, יב)}, כלם ענין הזהרה וידוע הוא. וענין אחר המשכילים⁶ יזהירו כזוהר הרקיע ^{(דנ' יב, ג)}, כמראה זהר כעין החשמלה ^{(יח' ח, ב)}, ענין נגה.