Iacuit. Inclinavit iacuit ecce iacui nocte preterita¹, In principio, et iacebitis et non faciens tremere, Nomina, etiam in nocte non iacuit cor suum, Ecclesiastes, et pulsi mei non quiescent, Iob, et iacebo cum patribus meis, Principio, interfecisti iacentes sepulchri, Psalmiste, sicut iacere dominum meum regem cum patribus suis erimus ego et filius meus Salomo peccatores de regno quia non erit quia sentiat nos quia tu iacens, Principio, complexus manuum ad iacere, Proverbiorum, revertere iace, Samuelis, si iacere iacebit vir, Et vocavit. Et niphal et mulieres ad concubitum tuum et dedit vir in te concubitum suum, In deserto. Et pondus aliud concubitus seminis. Et vocavit^(a). Et pondus aliud quies meridiei, Samuelis^(b). Et Ionatan² caldeizat somnus regis et cadet ad cubile, Nomina, supra cubili meo in noctibus, Cantici^(c), concubitus mulieris, Et vocavit, et interfecit ipsum supra cubili viri dei iacens supra lectum suum, Regum. Et cuius non memoratus est agens suus et subagitabitur in medio incircuncisorum³, Ezechielis^(d), in parte librorum cum cames rapta et in parte librorum cum surec, descende et subagitari, Ezechielis, cum cames rapta et est infinitum quia non est imperativum de isto edificio. Et cuius non memoratus est agens suus de daggessato ubi non subagitata fuisti, Ieremie^(e), omnia ipsa modus iacendi sed sunt de ipsis iacere ad somnum et sunt de ipsis ad voluptatem et quietem et sunt de ipsis ad iacere propter infirmitatem et sunt de ipsis iacere ad coitum et sunt de ipsis iacere roris iacere in sepulchro. Et modus alius et ascendit, Nomina^(f), et utres celorum quis effundet, Iob, modus descensionis et fusionis. Et rectum ad esse de hoc fusio seminis et declarant de hoc urceolus et lagene, Samuelis, et est vas quo fundunt cum ipso aquas ad manus.

שכיות החמדה ^{(יש' ב, טו)}. ואבן משכית ^{(וי' כו, א)}, איש בחדרי משכיתו ^{(יח' ח, יב)}. וכחומה נשגבה במשכיתו ^{(מש' יח, יא)}, פירוש כשהוא ¹במשכיתו רוצה לומר בחדר משכית² הונו³ מגין עליו כאלו סביביו חומה נשגבה. והקבוץ במשכיות כסף ^{(מש' כה, יא)}, ואבדתם את כל⁴ משכיותם^{5 (במ' לג, נב)}, ענינם ענין ציור⁶⁷, וענינם⁸ מלשון⁹ הבטה כי הדבר המצוייר יביט בו האדם. ותרגום יצף י"י^{10 (בר' לא, מט)} יסך מימרא¹¹ די"י. ותרגום מצפה ^{(בר' לא, מט)} סכותא. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[א] יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסוכה¹² ברוח הקדש¹³. ומזה עברו משכיות לבב ^{(תה' עג, ז)}, והם המחשבות מה שהלב צופה ומביט. ופירוש הגיע¹⁴ ועברו ליותר מאשר עלה בלבם¹⁵ מהטובות וההצלחות. ולפיכך נקרא הלב שכוי או מי נתן לשכוי בינה ^{(איוב לח, לו)}. ועוד פירשו¹⁶ בו תרנגול¹⁷. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[ב] אמר רבי שמעון בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשריא¹⁸ היו קורין לכלה נינפי¹⁹ ולתרנגול שכוי. ועוד אמרו ^[ג] ברומי צווחין^{20 20} לתרנגולין²² שכויא. או²³ מי נתן לשכוי בינה. וכן אמרו ^[ה] כד²⁴ שמע קל²⁵ תרנגולא²⁶ אומר ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין²⁷ בין יום ובין לילה.