Tumuit. Et tumuit venter eius. Et adiectivum ad mulierem et venter tumuit. Et verbum grave ad facere tumescere ventrem, In deserto, quia iuditium suum ad facere tumescere sicut ad facere duci ipsos. Et de radice ista cervum et capreolum, Verba, gemelli et capriole, Cantici. Et collectio ad multos sicut unus capreolorum, Samuelis^(a), et diminuta¹ est de ipso iot multorum et scripta fuit cum aleph et cum iot et aleph² quieta et iot mota et sicut caprioli supra montes ad festinare, Verba, et iot multorum diminuta est et ad multas mutata fuit in ipsis iot et aleph in capriolis vel in cervis campi et ipsa bestia nota ad coronam glorie, Ieremie, quod³ decus ipsa ad omnes terras et dabo decorum in terra viventium, Ezechielis, decorum ad iustum ad coronam decorum, decorum pulchritudinis sue decorus domus hasmot⁴ et decoris ornatus eius, Ezechielis, decoris Israel, Samuelis, altitudo omnis decori ad decorem et ad gloriam, Isaie, modus eorum voluntas et placitum. Et in lingua Syra quod erat volens erat occidens, Danielis. Et in collectione multarum mutata est iot in aleph decorum decora gentium, Ieremie. Et possibile quod sit exercitus gentium de exercitu. Et de hoc vocata est terra Israel zebi^(b) ad meridiem et ad orientem et ad terram Israel et stetit in terra Israel inter maria ad montem terre Israel sanctitas, Danielis, quia quod ipsa terra placiti. Et sunt declarantes ipsa omnia ad linguam decori et glorie. Et scientia doctorum nostrorum⁵ quia propterea vocatur terra Israel zebi quod capreolus levis in pedibus suis magis quam omnes bestie et terra Israel levis ad maturare fructus eius de omnibus terris.

וצבתה בטנה ^{(במ’ ה, כז)}. והתאר לנקבה ואת בטנך צבה ^{(במ’ ה, כא)}. והפעל הכבד לצבות בטן ^{(במ’ ה, כב)}, כי משפטו להצבות כמו לנחותם^{1 2}. ומן השרש הזה איל וצבי ^{(דב' יד, ה)}, תאמי צביה ^{(שה"ש ז, ד)}. והקבוץ לרבים כאחד הצביים^{3 (שמ"ב ב, יט)}. ונגרעה ממנו יו"ד הרבים. ונכתב באל"ף וביו"ד, והאל"ף⁴ נחה והיו"ד נעה וכצבאים על ההרים למהר ^{(דה"א יב, ט)}, ויו"ד הרבים נגרעה. ולרבות הומרה בהם היו"ד באל"ף בצבאות או באילות השדה ^{(שה"ש ב, ז)}. והוא⁵ חיה ידועה. נחלת צבי ^{(יר’ ג, יט)}, צבו⁶ לכל הארצות ^{(יח’ כ, ו)}, ונתתי צבי בארץ החיים^{7 (יח’ כו, כ)}, צבי לצדיק ^{(יש’ כד, טז)}, צ צבי⁸ לעטרת צבי ^{(יש’ כח, ה)}, צבי תפארתו ^{(יש’ כח, א)}, צבי ארץ בית הישימות ^{(יח’ כה, ט)}, וצבי עדיו ^{(יח’ ז, כ)}, הצבי ישראל ^{(שמ"ב א, יט)}, לחלל גאון כל צבי ^{(יש’ כג, ט)}, לצבי ולכבוד ^{(יש’ ד, ב)}, ענין⁹ החפץ והרצון. ובלשון הארמית¹⁰ די הוה¹¹ צבא הוה קטל ^{(דנ' ה, יט)}. ובקבוץ הרבות הומרה היו"ד באל"ף נחלת צבי צבאות גוים ^{(יר’ ג, יט)}, ואפשר שיהיה צבאות גוים מן צבא. ומזה נקראת ארץ ישראל צבי אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי ^{(דנ' ח, ט)}, ויעמד בארץ הצבי ^{(דנ' יא, יז)}, בין ימים להר צבי קדש ^{(דנ' יא, מה)}, לפי שהיא ארץ חפץ. ויש מפרשים אותם כלם¹² לשון הדר פאר¹³. ודעת רבותינו ז"ל ^[ב] כי לפיכך נקראת ארץ ישראל צבי כי¹⁴ מה צבי קל ברגליו מכל החיות כך¹⁵ ארץ ישראל קלה לבשל פירותיה מכל הארצות.