Pecus. Pecus perditum fuerunt populus meus, Ieremie, scripta fuit ista dictio cum aleph et lectura eius¹ vau. Pecora et boves omnia ipsa, Psalmiste, sine aleph et he addita et conversa fuit ad² aleph visam in dictione ad pecora vestra bestia minuta agni et capre et vocata fuerunt pecus aliquando concludens omnia ipsa sicut et si de pecore sacrificium suum et aliquando particulare supra uno de ipsis et ipsi agnorum tria milia mille³ capre, Samuelis, vult dicere agnos et calefecerunt se oves vult dicere mulieres et sic hirci ascendentes supra oves, In principio, et aliquando erit conclusio bestie minute et bovis pecora vestra decimabit, Samuelis, et postquam non meminit bovis in parasa et est nomen concludens non invenietur in lingua multorum et due oves, Isaie, et quattuor oves, Nomina, centum oves, Regum.

צאן אובדות¹ היו עמי ^{(יר’ נ, ו)}, נכתבה זאת המלה באל"ף וקריאתה וא"ו². צנה ואלפים כלם ^{(תה’ ח, ח)}, בלא אל"ף והה"א נוספת. ונהפכה לאל"ף נראת במלת ³ לצאנכם ^{(במ’ לב, כד)}. הבהמה הדקה הכבשים והעזים יקראו צאן, פעם כולל כלם⁴ כמו ואם מן הצאן קרבנו ^{(וי’ ג, ו)}, ופעם פורט על אחד מהם ולו צאן שלשת אלפים ואלף עזים ^{(שמ"א כה, ב)}, רוצה⁵ לומר הכבשים. ויחמו הצאן ^{(בר’ ל, לט)}, רוצה⁶ לומר הנקבות. וכן העתודים⁷ העולים⁸ על הצאן ^{(בר' לא, י)}. ופעם יהיה כלל הבהמה הדקה והבקר צאנכם יעשור^{9 (שמ"א ח, יז)}, שהרי לא זכר בקר בפרשה. והוא שם כלל¹⁰ לא ימצא בלשון רבים ושתי צאן ^{(יש’ ז, כא)}, וארבע צאן ^{(שמ’ כא, לז)}, מאה¹¹ צאן ^{(מל"א ה, ג)}.