Amaricavit. Amarus anima, Samuelis, quia amare sunt, Nomina, clamor magnus et amarus, Principio, amara sicut ginestra, Proverbiorum, et venit aleph mutatione he, vocate me amaram, quia amaritudo mihi nimis magis quam vobis, et ipsa amara anima, Samuelis, quia malum, et amarum relinquere te Dominum, Isaie, sed quia amaricavit se anima totius populi, Samuelis, verbum preteritum quia est gravisonum cum duabus¹ passim. Et aptabitur etiam sic quia amaricatum est mihi, verbum preteritum quia quod est patha vel erit nomen sine adiectivo, et licet quod in adiectivis verba geminationis invenimus pathissata pauca sunt, et sic supra amaritudine animę meę, Isaie, nomen, ut dicere propter quod liberasti de amaritudine animam meam², et sic caldeizat Ionatan qui addidit supra vitam meam, et liberavit de amaritudine anima³, et sic et ecce ad pacem amaritudo mihi amaritudo, Isaie. Et nomen cum he mulieris amaritudo et cum affixo cor sciens amaritudinem anime sue, Proverbiorum, et res daggessata. Et dixit rabi Iuda cum hoc amaritudo spiritus et erat conveniens ad daggessari et ad rapi mem et rectum quod est de radice amaritudo. Et nomen cum complemento⁴ amaritudo. Et collectio supra azymis et amaritudinibus, In principio, saturavit me amaritudinibus, Quomodo. Et cum collectione mulierum quia scribes supra me amaritudines, Iob, racemi amari, Verba. Et pondus aliud cum fractione lumborum et cum amaritudine, Ezechielis. Et pondus aliud planctus amaritudinum. Et adiectivum et incisio amaritudinibus, Verba, sicut amari diei quod sunt amari diei, et duri planetę erunt turbantes ipsum die in maledictione eorum. Et sunt exponentes quia caph addita, sicut medium noctis apprehendentes terminum. Et modus et incisio demonis robur caloris simile ad toxicum mortis. Et pondus aliud planctus amaritudinum, Ieremie. Et pondus aliud et⁵ amaritudo ad parturientem eius, Proverbiorum, in statera gabella. Et pondus aliud quia saturabit me amaritudinibus, Iob. Et niphal amara erit Sicera ad bibentes eius, Isaie⁶, in statera et in honerata fuit patrona eius. Et verbum grave amaricabo cum fletu, Isaie, expo. amaricabo animam meam vel audientes, et amaricaverunt vitas eorum, Nomina. Et grave aliud quia amaricavit potentissimus me, Rut, et amaricare supra ipsum sicut amaricare supra primogenito, Zacarie. Et modus alius in isto verbo non rebelles in ipsum, Nomina, et quia quod ligatum est cum bet est sicut modus rebellabis. Et niphal in modo alio, et odor suus non mutatus fuit, Ieremie, sicut modus non mutatus fuit. Et scripsit dominus meus pater meus de hoc commovebo omnes annos meos ad amaritudinem anime mee ut dicere delectabor omnibus diebus meis quia mutavit mihi quod addidit in⁷ annis meis, et dixit Dominus supra ipsis vivent ut dicere nunc novi quia supra annos constitutos ad filios hominis in voluntate tua addes supra annos eorum sicut quod addidisti mihi. Et iam scripsimus in ipso targum Ionatan⁸ in radice vixit. Et modus alius pone tibi altitudine, Ieremie, sunt elevantes alte, et sic irasci fecit Ephraim elevationes, Osee, ut dicere in elevationibus quas fecerat irasci fecit nomen benedicatur. Et hitpaal in duplicari mem in modo isto, et exaltavit se ad ipsum, Danielis, ut dicere exaltavit et erexit se in conspectu suo. Et aptabitur irasci fecit Ephraim amaritudinibus, de modo primo, et expo. irasci fecit Ephraim furore amaritudinum, et rectum ad esse sicut stilla de situla, Isaie, de ista radice et erit de hoc⁹ modo, modus, et vocata est gucta situle sic quia quod cadit de altitudine sicut quod scripsimus fundet ad terram fel meum fel viperarium in medio ipsius et fulgur fellis sui, Iob, et est crumena fellis. Et sunt declarantes sicut ipsa racemi amari, Verba. Et verbum grave et amaricaverunt ipsum et sagiptaverunt, In principio, ut dicere quod proiecerunt sagiptas suas usque fel.

מר נפש ^{(שמ"א כב, ב)}, כי מרים הם ^{(שמ’ טו, כג)}, צעקה גדלה ומרה ^{(בר’ כז, לד)}, מרה כלענה ^{(מש' ה, ד)}. ובא האל"ף תמורת הה"א קראן לי מרא ^{(רות א, כ)}, והיא מרת נפש ^{(שמ"א א, י)}, כי מר לי מאד ^{1 (רות א, יג)}, כי רע ומר עזבך את י"י אלהיך ^{(יר’ ב, יט)}, אך כי מרה נפש כל העם ^{(שמ"א ל, ו)}, פועל² עבר כי הוא מלעיל בשני פשטין. ויתכן גם כן כי מר לי פועל³ עבר לפי שהוא פתח. או יהיה שם זולתי תאר, ואף על פי שבתארי פעלי הכפל מצאנו פתחין⁴ מועטים⁵ הם. וכן על מר נפשי ^{(יש’ לח, טו)}, שם כלומר על שהצלת ממר נפשי. וכן תרגם⁶ יונתן דאוסיף⁷ על חיי ושזיב ממרר נפשי. וכן הנה לשלום מר לי מר ^{(יש’ לח, יז)}. והשם עם ה"א הנקבה מרה, ובסמוך לב יודע מרת נפשו ^{(מש' יד, י)}, והרי"ש דגושה. והביא רבי יהודה⁸ עם זה מורת⁹ רוח ^{(בר’ כו, לה)}, והיה ראוי להדגש ולהחטף¹⁰ המ"ם, והנכון שהוא משרש מרה. והשם בתשלום מרור. והקבוץ על מצות ומרורים¹¹ יאכלוהו^{12 (במ’ ט, יא)}, השביעני במרורים ^{(איכה ג, טו)}. ובקבוץ הנקבות כי תכתוב¹³ עלי מרורות^{14 (איוב יג, כו)}, אשכלות¹⁵ מרורות^{16 (דב’ לב, לב)}. ומשקל אחר בשברון מתנים ובמרירות ^{(יח’ כא, יא) 17}. והתאר וקטב מרירי ^{(דב’ לב, כד)}. כמרירי יום ^{(איוב ג, ה)}, פירושו כמו אותם שהם מרירי יום וקשי מזל יהיו מבעתים אתו¹⁸ היום בקללתם. ויש מפרשים כי הכ"ף נוספת כמו כחצות¹⁹ הלילה ^{(שמ’ יא, ד)}, כמשיגי²⁰ גבול ^{(הו’ ה, י)}. וענין קטב²¹ מרירי חזק²² החם²³ הדומה לסם המות. ומשקל אחר תמרורים²⁴ ומשקל אחר וממר ליולדתו ^{(מש' יז, כה)}, בפלס מכס. ומשקל אחר כי ישביעני ממרורים^{25 (איוב ט, יח)}. והנפעל ימר שכר לשותיו^{26 (יש’ כד, ט)}, בפלס ותקל גברתה ^{27 (בר’ טז, ד)}. והפעל הכבד אמרר בבכי ^{(יש’ כב, ד)}, פירושו אמרר נפשי או השומעים. וימררו את חייהם ^{(שמ’ א, יד)}. וכבד אחר כי המר שדי לי ^{(רות א, כ)}, והמר עליו כהמר על הבכור^{28 (זכ’ יב, י)}. וענין אחר בזה הפעל אל תמר בו ^{(שמ’ כג, כא)}. ולפי שנקשר עם בי"ת הוא כענין תמרור²⁹. והנפעל בענין אחר וריחו לא נמר ^{(יר’ מח, יא)}, כענין לא הת³⁰ נתחלף. וכתב אדני³¹ אבי ז"ל מזה אדדה כל שנותי³² על מר נפשי ^{(יש’ לח, טו)}, כלומר אשתעשע כל ימי על שהחליף לי שהוסיף לי בשנותי. ואמר י"י עליהם יחיו ^{(יש’ לח, טו)}, כלומר עתה ידעתי כי על השנים הקצרגות³³ לבני אדם ברצונך תוסיף על ימיהם כמו שהוספת לי. וכבר כתבנו בו תרגום יונתן בשרש חיה. וענין אחר שימי לך תמרורים ^{(יר’ לא, כא)}, הם הציונים הגבוהים. וכן הכעיס אפרים תמרורים ^{(הו’ יב, טו)}, כלומר בתמרורים שעשה הכעיס השם יתברך. וההתפעל בהכפל המ"ם בענין הזה ויתמרמר³⁴ אליו ^{(דנ' ח, ז)}, כלומר גבה והתעלה כנגדו. ויתכן הכעיס אפרים תמרורים מן הענין³⁵ הראשון ופירושו הכעיס אפרים כעס תמרורים. והנכון להות³⁶ כמר מדלי ^{(יש’ מ, טו)}, מזה השרש ויהיה מזה הענין ענין הגבהה. ונקרא נטף הדלי כן לפי שנופל מגבוה כמו שכתבנו. ישפוך³⁷ לארץ מררתי ^{(איוב טז, יג)}. מרורת פתנים בקרבו ^{(איוב כ, יד)}, וברק ממרורתו³⁸ יהלוך^{39 (איוב כ, כה)}, הוא כיס המרה. ויש מפרשים כמוהם אשכלות⁴⁰ מרורות^{41 (דב’ לב, לב)}. והפעל הכבד מזה⁴² וימררוהו⁴³ ורבו ^{(בר’ מט, כג)}, כלומר שהורו חציכם⁴⁴ עד המרא⁴⁵.