Mensuravit^(a). Quis mensuravit cum pugillo suo aquas, Isaie, mensiemini de extra civitatem, In deserto, et metiar opus eorum primum ad pectus eorum, Isaie, et mensus est mille cubitos, Ezechielis, et mensi sunt cum mensura, Nomina. Et niphal quod non mensurabitur, Osee, si mensientur cęlos. Et verbum grave et mensus est ipsos cum fune. Et mensus est cum duabus funibus ad interficere ipsum. Et grave aliud stetit et mensus est terram, Abacuc. Et hitpaal stetit et mensus est supra puerum, Regum, ut dicere extendit se supra ipsum et passuc stetit, et mensus est terram exposuit dominus meus pater meus sic stetit arca in rota cęlorum, et divisit ipsis terram in mensura et saltare fecit gentes, et duxit eos de terra sua et expo. vaiater de ad saltare cum ipsis supra terram, quod targum suum ad saltare de saltante supra colles et est verbum transiens. Et nomen aptavit in mensura longa magis quam terra mensura sua, Iob, cum mappic he iudicium suum mensura sua, sicut transiens per plateam prope angulum suum quod iudicium angulus suus, et sic et predabitur predam suam conveniens predam suam. Et rabi Iacob filius Eleazari scripsit quod sunt nomina in lingua¹ masculi, dicet in ipsis mensura preda. Et collectio mensure ista sors tua pars mensurarum tuarum, Ieremie, vir mensure, Verba, expo. mensure magne. Et sic viri mensurarum, Verba, mensure magne. Et pondus aliud quis posuit² mensuras suas, Iob, ad pondus angustie inferni quod radix eius angustiavit omnium modus mensure. Et rabi Iona divisit ad duos modos sicut divisit ipsa rabi Iuda, et non necesse quia licet quod ista mensura extensionis, et hec mensura plenitudinis, totum modus mensure et unum est et declaraverunt de hoc modo et fuit vir mensure, Samuelis, quia in loco suo in Verbis Dierum vir mensure et sic caldeizat Ionatan³ et fuit fuit homo mensure et quieta in ipso mutatione dagges et est de hac⁴ radice. Et iam scripsimus ipsum in radice iudicavit cum et mictens lites, Proverbiorum. Et scripsit rabi Iuda in ista radice et mensientur vesperam, Iob, verbum preteritum. Et dominus meus pater meus scripsit ipsum in radice movit. Et ibi scribemus ipsum adhuc sed ad partem⁵ regis, Nehemie, non ipsum de ista radice quia iudicium suum mandat, et mem⁶ addita et est de modo numeris gabelle et portationis, Ezre. Et declaraverunt doctores nostri munus hoc pars regis bello hoc argentum capitis et valac hoc arnona expo. pars regis munus quod faciunt regi in transire per ipsos.

מי מדד בשעלו מים ^{(יש’ מ, יב)}, ומדותם¹ מחוץ לעיר ^{(במ’ לה, ה)}, ומדותי² פעלתם ראשונה³ אל חיקם ^{(יש’ סה, ז)}, וימד אלף באמה ^{(יח’ מז, ג)}, וימדו בעומר^{4 (שמ’ טז, יח)}. והנפעל אשר לא ימד ^{(הו’ ב, א)}, אם ימדו שמים ^{(יר’ לא, לז)}. והפעל הכבד וימדדם בחבל ^{(שמ"ב ח, ב)}, וימדד שני חבלים להמית ^{(שמ"ב ח, ב)}. וכבד אחר ⁵ וימודד⁶ ארץ ^{(חב’ ג, ו)}, וההתפעל עמו⁷ ויתמודד⁸ על הילד ^{(מל"א יז, כא)}, כלומר נשתטח עליו. ופסוק⁹ עמד וימודד ארץ פרשו¹⁰ אדני אבי ז"ל כן. עומד¹¹ הארון בגלגל ויחלק להם הארץ במדה, ויתר גוים ^{(חב’ ג, ו)} הוציאם מארצם, ופירש ויתר מן לנתר בהם על הארץ ^{(וי’ יא, כא)}, שתרגומו לקפצא מן מקפץ על הגבעות ^{(שה"ש ב, ח)}, והוא פעל יוצא. והשם תכן במדה ^{(איוב כח, כה)}, ארכה מארץ מדה ^{(איוב יא, ט)}, במפיק הה"א משפטו מדתה כמו עובר¹² בשוק אצל פנה ^{(מש' ז, ח)}, שהמשפט¹³ פנתה, וכן ובזז בזה ^{(יח’ כט, יט)}, וראוי¹⁴ בזתה. ורבי יעקב בן אלעזר כתב שהם שמות בלשון זכר יאמר בהם מד, בז. והקבוץ¹⁵ מד, זה גורלך מנת מדיך ^{(יר’ יג, כה)}. איש מדה ^{(דה"א יא, כג)}, פירושו מדה גדולה. וכן אנשי מדות ^{(במ’ יג, לב)}, מדות גדולות. וכן אבנה לי בית מדות ^{(יר’ כב, יד)}, מדות גדולות. ומשקל אחר מי שם ממדיה ^{(איוב לח, ה)}, על משקל מצרי¹⁶ שאול ^{(תה’ קטז, ג)}, ששרשו צרר. ענין כלם¹⁷ ענין מדה. ורבי יונה חלק זה לשני ענינים כאשר חלקם החכם רבי יהודה. ואין צרך¹⁸, כי אף על פי שזה מדת השטח וזה מדת המלוי הכל ענין מדה ואחד הוא. ופרשו¹⁹ מזה הענין ויהי איש מדון ^{(שמ"ב כא, כ)}, כי במקומו בדברי הימים ^{(דה"א כ, ו)}, איש מדה. וכן תרגם יונתן והוה גבר דמשחן. והנח בו תמורת הדגש והוא מזה השרש. וכבר כתבנוהו בשרש דין²⁰ עם ומשלח מדנים ^{(מש' ו, יט)}. וכתב רבי יהודה בזה השרש ומדד ערב ^{(איוב ז, ד)}, פעל עבר. ואדני אבי ז"ל ²¹ בשרש נדד, ושם נכתבנו עוד. אבל למדת המלך ^{(נחמ' ה, ד)}, אינו מזה השרש כי משפטו מנדת והמ"ם נוספת והוא מענין מנדה בלו והלך ^{(עז’ ד, יג)}. ופרשו²² רבותינו ז"ל ^[א], מנדה זו נדת²³ מנת המלך, בלו זו²⁴ כסף גולגלתא²⁵, והלך זה ארנונא, פירוש מדת²⁶ המלך תשורה שעושין²⁷ למלך כשעובר עליהם²⁸.