Marginalia
Dimidiavit. Dimidiavit Moyses, In deserto, et divides predam, In deserto, usque ad collum dividit, Isaie, ut dicere dividet corpus in ipso usque collum erit cooperiens in ipsis aqua et de collo et sursum erit discoopertum sicut quod dixit usque ad collum attinget, et est exemplum supra destructionem regis Assur, tota terra usque quod erit proxima ad esse destructa tota ipsa sicut veniens usque ad collum eius in aquis qui est proximus ad esse submersus, et hoc est quod dixit usque ad collum eius pertinget loquens supra plaga qua percussit angelus Domini in exercitu Assur, non dimidiabunt dies suos, Psalmiste, expo. non pervenient1 usque dimidium dierum eorum, divident ipsum inter mercatores2. Et divident argentum suum, Nomina, et divisit pueros, In principio. Et nomen et3 fuit medietas, medietas sinagoge, In deserto. Et pondus aliud dimidium suum in mane, Et vocavit. Et pondus aliud duo cubiti et dimidium, Nomina. Et cum affixo dimidium cortine. Et cum4 venit sic sine affixione, et date dimidium uni, Regum. Et iam scripsimus dicduc suum adhuc in parte dicduc. Et pondus aliud dimidium noctis, Psalmiste. Et niphal et dividetur ad quatuor ventos cęli, Danielis, et divisi duerunt huc et illuc, Regum, omnia ipsa modus divisionis vel quod erunt partes in equali vel non in equali.
אשר חצה משה (במ’ לא, מב), וחצית את המלקוח (במ' לא, כז), עד צואר יחצה (יש’ ל, כח), כלומר יחלק הגוף, כי עד ה1צואר יהיה מכוסה באותם המים ומן הצואר ומל2ולמעלה יהיה מגולה3. והוא משל על השחתת מלך אשור כל הארץ 4 שתהיה קרובה להיות נשחתת כולה כמו הבא עד צוארו במים שהוא קרוב להיות טובע.5 לא יחצו ימיהם (תה’ נה, כד), פירושו לא יגיעו6 עד חצי ימיהם. יחצוהו בין כנענים (איוב מ, ל), וחצו את כספו (שמ’ לא, כה), ויחץ את הילדים (בר’ לג, א). והשם ותהי המחצה 7(במ’ לא, לו), 8מחצת העדה (במ' לא, לד). ומשקל אחר מחציתה בבקר (וי’ ו, יג). ומשקל אחר אמתים וחצי (שמ’ כה, י). ובסמוך חצי היריעה (שמ' כו, יב). וכבר בא כן מבלי סמיכות ותנו את החצי לאחתואת החצי לאחת9 (מל"א ג, כה).10 ומשקל אחר חצות לילה (תה’ קיט, סב). והנפעל ותחץ לארבע רוחות השמים (דנ’ יא, ד), ויחצו הנה והנה (מל"ב ב, יד), כלם ענין חלוקה, בין שיהיו החלקים בשוה או בלא שוה.
Sources rabbiniques
