Cornu. Cornu magnum, Danielis, cum sex punctis. Et venit cognominatum in lingua masculi et in lingua mulieris in passuc uno egressum est cornu unum parva et ipsi cornua patronus cornuum et cornua alta duo cornua eius, Danielis, omnia ista collectio duorum et licet quod coph cum seva sicut mos istius ponderis cum duobus quia iuditium in collectione duorum in isto pondere coph cum patha sicut certe in robore nostro cepimus nobis cornua, Amos, apprehensum in ramo in cornibus suis, Principio. Et cum affixo et omnia cornua impiorum frangam, Psalmiste. Et est via proverbii et sic exaltatum est cornu meum, Samuelis, et cornu salutis mee, Psalmiste, et exaltavit cornu christi sui¹, Samuelis, florefaciam cornu² ad domum Israel, Ezechielis, vult dicere robur et expo. florere faciam cornu scripsit dominus meus pater meus quia sic dixit in die illo in tempore illo quod erit regum Nabucdonasor³ et filii sui et filii sui quod stetit regnum eorum 70⁴ annis dixit in medio temporis istius florere faciam cornu ad domum Israel et est quod rex qui natus fuit ad quinquaginta annos de captivitate et hoc est de prolatione verbi usque ad messiam Domini septies septem que sunt quinquaginta anni et dixit⁵ supra Corex cornu sicut quod dixit ad unctum suum ad Corex quia cornu Israel fuit et unctus eorum et ad manum suam exiverunt de captivitate et quod quod dixerunt tibi dabo aperitionem oris quod videbunt Isdrael quod prophetie tue affirmantur. Et in collectione mulierum quattuor civitates ista cornua que sparserunt Iudam ad proiicere cornua gentium exaltabuntur cornua iusti, Psalmiste, et est via exempli et cornua eboris, Ezechielis, declarabimus adhuc in radice dens. Et verbum grave de ipso cornua habens ungulas habens, Psalmiste, supra cornua altaris et facies cornua eius, Nomina, angulos eius et sic in lingua angulus vocabitur in lingua cornu. Et modus alius quia splendivit cutis faciei Mose, Nomina. Et nomen cornu et duo et duo cornua de loco suo ipsi, Abacuc^(a), modus splendoris et proximus est ad modum primum quia in attendere hominem in solem bene vel in omni luce videtur sibi quod faciat splendor cornua. Et de modo isto et involvi in pulvere splendorem meum, Iob^(b), ut dicere splendorem meum gloriam meam.

הקרן הגדולה^{1 (דנ' ח, ח)}, בשש נקדות². ובא מכנה³ בלשון זכר ובלשון נקבה בפסוק אחד יוצא⁴ קרן אחת מצעירה ^{(דנ' ח, ט)}. ולו קרנים ^{(דנ' ח, ג)}, בעל הקרנים ^{(דנ' ח, ו)}, והקרנים גבוהות^{5 (דנ' ח, ג)}, וישבר את שתי קרניו ^{(דנ' ח, ז)}, כל אלה קבוץ השניים⁶ ואף על פי שהקו"ף בשבא⁷ שלא כמנהג זה המשקל בשניים⁸, כי המשפט בקבוץ השניים⁹ בזה המשקל הקו"ף בפתח כמו הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים ^{(עמ’ ו, יג)}, נאחז בסבך בקרניו ^{(בר’ כב, יג)}. ובסמוך וכל קרני רשעים אגדע ^{(תה’ עה, יא)}, והוא דרך משל. וכן רמה קרני ^{(שמ"א ב, א)}, וקרן ישעי ^{(שמ"ב כב, ג)}, וירם קרן משיחו ^{(שמ"א ב, י)}, אצמיח קרן לבית ישראל ^{(יח’ כט, כא)}, רוצה לומר תקף¹⁰. ופירוש אצמיח קרן כתב אדני¹¹ אבי ז"ל כן, אמר ביום ההוא בזמן ההוא שתהיה מלכות נבוכד נצר¹² ובנו ובן בנו שעמדה מלכותם שבעים שנה אמר בתוך הזמן הזה אצמיח קרן לבית ישראל והוא כורש שנולד לחמשים שנה ואמר¹³ מהגלות, וזהו ממוצא¹⁴ דבר עד משיח נגיד שבעתים¹⁵ שבעה ^{(דנ' ט, כה)} שהם חמשים שנה. ואמר על הכורש¹⁶ קרן כמו שאמר למשיחו לכורש, כי קרן ישראל היה¹⁷ ומשיחם ועל ידו יצאו מהגלות. ומה שאמר ולך אתן פתחון פה שיראו ישראל שנבואותיך מתקייםמ¹⁸ות. ובקבוץ הנקבות ארבע קרנות ^{(זכ' ב, א)}, אלה הקרנות אשר זרו את יהודה ^{(זכ' ב, א)}, לידות את קרנות הגוים ^{(זכ' ב, ד)}, תרוממנה קרנות צדיק ^{(תה’ עה, יא)}, והוא דרך משל. וקרנות¹⁹ שן ^{(יח’ כז, טו)}, נפרש עוד בשרש שין²⁰. והפעל הכבד ממנו מקרין ומפריס²¹ על קרנות המזבח ^{(שמ’ כט, יב)}, ועשית קרנותיו^{22 (שמ' כז, ב)}, זויות. וכן בלעז הזויות יקרא בלשון הקרן. וענין אחר כי קרן עור פני משה ^{(שמ' לד, לה)}. והשם קרן, והשם²³ קרנים מידו לו ^{(חבקוק ג, ד)}, ענין זוהר²⁴ וקרוב הוא לענין הראשון, כי בהסתכל האדם בשמש היטב או בכל אורה ידמה לו שיעשה הזוהר קרנים. ומן הענין הזה הוא²⁵ועוללתי²⁶ בעפר קרני ^{(איוב טז, טו)}, כלומר זהרי וכבודי.