Superbivit^(a). Quod superbierunt supra ipsis, Nomina, quia Domino superbivit. Et adiectivum superbus fortis derisor nomen suum, increpasti superbos maledictos, Psalmiste. Et pondus aliud aque superbe, Psalmiste. Et nomen venit superbia⁽ⁱ⁾ vel erit adiectivum. Et sic ecce ego ad te superbus, et offendet superbus et cadet et non ipsi locus, Ieremie. Et pondus aliud aliud¹ etiam de superbis vita servum tuum, Psalmiste, ut dicere de superbis vita me quod non dominentur in me et peccabo cum superbia, tunc perfectus ero, si non reputabis mihi peccata et vitabis me de superbis⁽ⁱⁱ⁾ et mundabor a peccato maximo. Et² verbum augumentatum quia superbiet vir, Nomina, quia superbierunt supra ipsos, Nemie. Et doctores nostri servierunt sibi multum in ista lingua et vocaverunt mezid³ quod fecit⁴ rem de voluntate.

אשר זדו עליהם ^{(שמ' יח, יא)}, כי אל י"י זדה ^{(יר' נ, כט)}. והתאר זד יהיר לץ שמו ^{(מש' כא, כד)}, גערת זדים ארורים ^{(תה' קיט, כא)}. ומשקל אחר המים הזדונים ^{(תה' קכד, ה)}. והשם בא זדון ^{(מש' יא, ב)}, ופירושו בא איש זדון או יהיה תאר. וכן הנני אליך זדון ^{(יר' נ, לא)}, וכשל זדון ונפל ואין לו מקים ^{(יר' נ, לב)}. ומשקל אחר גם מזדים חשוך עבדך ^{(תה' יט, יד)}, כלומר מהזדונות חשכני שלא ימשלו בי ואחטא במזיד, אז איתם ^{(תה' יט, יד)}, אם לא תחשב לי השגיאות ותחשוך אותי מהזדונות אז אהיה תמים ונקיתי מפשע רב ^{(תה' יט, יד)}. והפעל הנוסף כי¹ יזיד איש ^{(שמ' כא, יד)}, כי הזידו עליהם ^{(נחמ' ט, י)}. ורבותינו ז"ל נשתמשו הרבה בזה הלשון וקראו מזיד למי שעושה דבר² ברצון.